כל הדרכים להקלה על מחלת הפה והגפיים

היא נחשבת למחלת ילדים שכיחה מאד, מחלה נגיפית, הבאה לידי ביטוי ברירית הפה וגם על הגפיים. ובכל זאת, רבים מבלבלים אותה עם מחלה אחרת, שדומה במעט לשמה ומכונה “מחלת הפה והטלפיים” שאיננה תוקפת בני אדם, כי אם בקר בלבד. מחלת הפה והגפיים נפוצה בעיקר בקרב תינוקות וילדים בגילאי 5 ומטה, אם כי יכולה לתקוף גם ילדים בוגרים יותר, בני נוער ואפילו מבוגרים (בתדירות נמוכה). זוהי מחלה מדבקת מאד, שחיידקיה נפלטים אל חלל האוויר בעקבות עיטוש או שיעול וגם משטחים, שאליהם עברו הנגיפים יכולים להיות מזוהמים ומדבקים. 

התסמינים למחלת הפה והגפיים

למחלת הפה והגפיים מספר תסמינים בולטים, המעידים על ההדבקה בה ויכולים לסייע לרופא באבחנה ובמתן טיפול הולם לילד או לילדה הסובלים ממנה. התסמינים הבולטים למחלה הם:

• הופעה של חום בשל פעילות יתר של מערכת החיסון, שדואגת “לחסל” את אותם נגיפים שחדרו אל הגוף בעקבות ההדבקה. 
• חוסר תיאבון האופייני למחלות נוספות, אך בהחלט יכול גם הוא להעיד על הדבקות.
• כאבי גרון בשל הזיהום הנגיפים, המופיע הן בזמן הבליעה והן כגירוי קיים ויכול להחמיר בזמן הדיבור.
• פריחה ושלפוחיות באזור הידיים והרגליים, כולל כפות הידיים והרגליים, וכן באזורים נוספים בעור, ובייחוד בישבן. 

חשוב לזכור – תסמינים אלה ואחרים אופייניים, בחלקם, למחלות נוספות, ולא בהכרח מעידים באופן חד משמעית על הדבקות במחלה. הם יכולים להעיד על מחלה אחרת, ולכן נדרש הליך נכון של אבחון על ידי רופא או רופאת הילדים. במקרים מסוימים, לאחר ההדבקה, יופיע תסמין אחד בלבד, למשל פריחה ושלפוחיות, ובמקרים אחרים יהיו נלווים לכך תסמינים נוספים. 

דרכים להקלה על תסמינים אלה

מחלת הפה והגפיים היא מחלה ויראלית ולכן אין תרופה או טיפול ייעודי נקודתי למחלה. לרוב היא חולפת מאליה, באופן ספונטני, אך קיימות דרכים שונות, שעשויות להקל על התינוק או על הפעוט לאחר ההדבקה. הנה סקירה קצרה על כמה מהן:

1. הקפדה על שתייה בצורה מספקת – הפצעים בפה, הנלווים למחלה, יכולים להקשות מאד על הפעוט הן בזמן השתייה והן בזמן האכילה. ולכן, יופיעו חוסר תיאבון לרוב, כאמור, וגם הימנעות משתייה. חשוב מאד להקפיד על שתייה בצורה מספקת ואכילה נכונה כדי למנוע התיישבות ותת תזונה.
2. מזונות קרים – מזונות כמו מעדנים, יוגורט (מחלב מפוסטר ולא מחלב עיזים) וגם גלידה הם מזונות מרעננים מאד, שמקלים על תחושת אי הנוחות בגרון וגם מצננים את הגוף. זה הזמן לפנק את הקטנטן או הקטנטונת בהם ולהקל על סבלם בזמן המחלה.
3. תרופות להורדת חום – חום הוא אחד התסמינים למחלה ואם הוא גבוה חשוב מאד להיעזר בתרופות להורדת חום. בעת הופעת חום גבוה, יש לפנות לרופא או לרופאת הילדים לצורך בדיקה או התייעצות באשר לשימוש בתרופה להורדת חום. 
4. לבוש אוורירי וקל במצבים של חום – לבוש שכזה מקל מאד על תחושת אי הנוחות הנלוות לעלייה בחום הגוף ומסייע מאד בצינונו.
5. אוורור החדר בו הפעוט שוהה – מכיוון שהחדר עמוס בנגיפים (כולל על המשטחים), חשוב לדאוג לאוורר היטב את החדר שבו הפעוט שוהה, ובייחוד אם שוהים בו ילדים נוספים. 
6. לא לשלוח לגן או למעון כל עוד יש חום – זה לא הזמן לשלוח את הקטנים לגן או למעון, ובייחוד אם יש חום. מדובר, כאמור, במחלה מדבקת מאד. 
7. הקפדה יתרה על היגיינה – שטיפת ידיים, חיטוי הסביבה בה שהה הפעוט עד להידבקותו ועוד הם חלק משגרת היגיינה טובה ונכונה בזמן המחלה ומוטב ליישם זאת, הן כדי למנוע הדבקתם של שאר ילדי המשפחה והן כדי לאפשר החלמה מהירה יותר. 

לסיכום, אין מדובר, כאמור, במחלה קשה לרוב והיא חולפת מעצמה. אולם, בכל מקרה של התפתחות המחלה והופעת תסמינים קשים או קיצוניים, כדאי לפנות במהרה לרופא או לרופאת הילדים.