זה זמן קסם..

הרגעים האלה, 1 בלילה, למרות שאני קרועה מעייפות אחרי יום עמוס רגשית\ נפשית\פיזית, אחד הימים ההזויים יותר שלי..

זה התחיל כבר אתמול בערב. חזרנו מאמא שלי , בערב אני ובעלי דיברנו והוא אמר לי שהוא מחכה שאני כבר אשתחרר מההשפעה ההורמונלית הזו של הפרוגסטרון שמנפחת אותי וגורמת לי להיות אובר ריגשי.

אמרתי לו שבטח כל רגע אני אמורה לקבל ושזה קצת מוזר שהמחזור לא מגיע ושאולי השבוע אלך לבדוק את זה עם הרופא.

ביום חמישי התחיל לי דימומון קטן , הייתי בטוחה שהנה, המחזור התחיל, למרות שהדימום היה הפרשות חומות מוזרות.

בכלל, בשבוע האחרון עכדתי כאילו אין מחר ומאז הבטא השלילית לפני שבוע החלטתי שאני מתעלמת מכל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן ושהכל פסיכוסומטי או הורמונלי כתוצאה מהפרוגסטרון.

אפילו לקחתי כמה כדורי ריטלין השבוע.

 

היום בבוקר קמתי בידיעה שיש לי המון עבודה לתקתק ודברים לסיים ושאני הולכת לקחת 2 כדורי ריטלין על הבוקר לפני שאקח את יובל לגן כדי שאוכל להיות בפוקוס כשאחזור.

עשיתי פיפי, בדקתי, אין שום סימן למחזור. עשיתי מה שנשאר לתוך כוס קטנה. החלטתי סתם בשביל הכיף לנסות את המקלונים של ההריון שוב, אחרי שלפני שבוע כבר לא היה שום פס.

טבלתי את המקלון, תוך שניה וחצי הופיע פס חזק וברור.

טבלתי מקלון ביוץ , שוב, פס חזק וברור תוך שניות.

החלטתי לבדוק את זה קצת יותר לעומק לפני הריטלין כי לפני שבוע לא היה שום פס..

 

לקחתי את יובל לגן, עצרתי בבית מרקחת, היה מבצע על יס או נו דיירקט שמזהה מבטא 50, אמרתי ננסה..

הגעתי הביתה, השתנתי על המקלון, תוך 2 שניות תוך כדי שהצבע עובר על החלון כבר נהיה פס ברור!

לא רגילה לפס כזה ברור וכל כך מהר, הפסים הקודמים הופיעו אחרי חצי שעה- שעה, וכך היה גם בהריונות הקודמים.

 

השעה היתה 9 וחצי , אספתי את עצמי, טסתי לקופת חולים, נכנסתי לרופאת משפחה שלי שבטוחה שיש לי איזה סעיף נפשי עם כל הבדיקות הריון שעשיתי בשנה האחרונה אבל לא עניין אותי. קיבלתי הפניה והספקתי להגיע שניה לפני שסגרו את המעבדה. היה לי ברור שאין מצב שאני מראה לבעלי את הפסים כי הוא מאשפז אותי אם הוא רואה ששוב עשיתי בדיקה וגם אחרי כל ההתנהלות של החודשים האחרונים גם הוא די עייף מהיש הריון, אין הריון וזה מתיש את שנינו, בעיקר אותי. אז מאוד פחדתי להאמין ולתת לעצמי לשמוח למרות שמשהו בפנים אמר לי שאפשר לחייך..

כססתי ציפורניים עד השעה 1, אבל לאור כל הFALSE POSITIVE מהתקופה האחרונה לא ציפיתי ליותר מדי.

ואז, בסביבות 1, הגיעו התוצאות.

נכנסתי לאתר, אני קוראת ולא מאמינה – בטא 47.5!!

הזוי..

רעדתי, קראתי שוב ושוב לראות שאני לא מדמיינת.. איך לעזאזל? אני ? עם הדוקטורט בגרפים לא מזהה ביוץ?

למרות שכנראה שהפרוגסטרון שיבש את הגרף למרות שלפני 14 יום יש תבנית של קפיצה משמעותית בחום וזה די מתאים מבחינת הבטא אז כנראה שזה זה..

כל היום אני מסתכלת על המקלון מדי פעם, עדיין מתקשה להאמין שהפס הורוד והברור הזה הפעם הוא באמת הריון, שאני לא פסיכית!

בעלי שמח, גם אני, חצי מהיום בוכה לסירוגין.

רק אתמול כתבתי פוסט על זה שאני הולכת לשחרר, לא לחשוב על זה החודש, לא להתעסק , ושמה שצריך להיות יהיה ואלמלא הריטלין לא הייתי בודקת היום, אבל אחרי 45 יום זה כבר התחיל להיות חשוד למרות הפרוגסטרון..

אז זהו,

אני בהריון.

בפעם השלישית ומקוה שהאחרונה לשנה הזו..

 

לא יודעת מתי אפרסם את הפוסט הזה כי עדיין בא לי לשמור את זה קצת לעצמי, לפחות עוד שבועיים עד שנראה דופק,

מקוה שהפעם זה יתפוס.. משחררת ומרפה, מה שצריך לקרות יקרה..

.

“ולפתע, הכל כאן נעלם
אור כחול עדין עוטף את העולם
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד..”