אז יש לנו דופק.. ו… עוד דופק..

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

כן אני בשוק, שוק של הלייף.

החלטתי להקדים את האולטראסאונד שלי שהיה אמור להיות ביום ראשון הבא כי כבר לא היתה לי סבלנות והציפיה די הרגה אותי וגם כי אני קצת היפראקטיבית ומזה 3 שבועות לא לוקחת ריטלין..

הייתי היום ביריד הריון ולידה בגני התערוכה, בעלי אמר שיעזור לי בבוקר עם הדברים כדי שלא אסחב ואתאמץ אז החלטתי לנצל את ההזדמנות וללכת על הדרך לאולטראסאונד. ביום ראשון ראינו שק הריון עם תוכן ושיערתי שכבר יש סיכוי טוב לדופק.

כל הבוקר בכיתי מלחץ והורמונים, הייתי בחרדות מאוד קשים שלא נראה דופק ושוב ההריון יכשל.

זה סוג של פוסט טראומה – כל כך הכנתי את עצמי לבכות כי איבדתי את האמון שהריון יכול להתפתח תקין כמו שצריך.

הגענו לאולטראסאונד. מיד ראיתי את השק הריון, גדול יחסית ושמתי לב שיש תוכן . הייתי אופטימית.

ואז הטכנאית אומרת “אוי, את יודעת שיש שניים?” ואני אומרת לה  – “מה????”

היא אומרת לי “הנה, יש שניים”

אמרתי לה – “אין מצב, תבדקי טוב”

היא אמרה לי “לא , יש שניים” תוך כדי שהיא אומרת למזכירה “יש דופק לשני העוברים” ואני אומרת לה “מה??? יש דופק?” והיא מראה לי..

2 נקודות קטנות על המסך.. 2 העוברים, שלי.. לא נתפס.

מתאימים לשבוע 6.

הייתי במצב של חצי בכי חצי צחוק, מסתכלת על בעלי, הוא מסתכל עלי ולא יודעים איך לאכול את הבשורה.

קפצתי עליו וחיבקתי אותו אח”כ, שאלתי אותו מה נעשה עם זה?

הוא אמר לי יהיה בסדר, רק שיהיו בנות..

בקיצור , אחד הימים הכי הזויים בחיים שלי.

אני בהריון, עם תאומים!

אמאלה.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]