קוד השתיקה של ברית המילה

היום הייתי במסיבת ברית מילה של חברה טובה.

עד היום אני לא מצליחה להבין למה חוגגים את הולדת הרך הנולד באקט כל כך אכזרי של חיתוך הבולבול בצורה כל כך פרימיטיבית בלי שום הרדמה ובלי שום אלחוש ברוב המקרים, כאילו אנחנו בימי קדם.

כשהגענו , אני ועוד 3 חברות בשביל להשתתף בשמחתה של חברה שלי שיש לה בת ועכשיו נולד לה בן, ראינו שהיא בלחץ ובמתח נוראי.

שלושתינו אמהות לבנים.

שלושתינו הבנו מצוין ברגע שראינו אותה את הסרטים שרצים לה כרגע בראש , סרטים שמהולים ברגשות אשמה של “איך אני עושה דבר נוראי כזה לבן שלי !”, סרטים שכל אמא עוברת לפני ברית המילה של בנה.

כולנו עוברות את זה, מעטות אלו שמדברות על זה, על התסכול הזה, על זה שעושים כי “צריך” , על זה שאם היתה ניתנת לנו זכות בחירה שאינה תלויה בדבר, או בנידוי משפחתי או בחפירות אין סופיות או בהשלכות חברתיות שיהיו על הילד שלנו, היינו נמנעות מכך.

אני זוכרת שביום שגילינו שיש לנו בן, יצאנו מהסקירה, בדרך לאוטו אמרתי לבעלי – אני מודיעה לך שאם אנחנו עושים ברית מילה זה רק עם רופא ורק בהרדמה עם זריקה.

הוא אמר לי תעזבי אותי עכשיו , זה סתם מלא כסף, אמרתי לו שזה לא נתון לויכוח ושהחלטתי ושהאופציה האחרת שלו היא לא לעשות ברית בכלל.

בסופו של דבר עשינו לו ברית עם רופא מוהל (ד”ר קסלר) שהוא גם אורולוג בהכשרתו והוא עשה את הברית עם הרדמה מקומית בזריקה כך שיובל לא הרגיש כלום.

אבל עדיין, זה לא מנע ממני את רגשות האשם ואת התהייה למה אני עושה את זה לבן שלי שהוא כל כך שברירי וקטן ועדין. הכי עצבנו אותי התגובות מסוג “זה שניה וזה עובר” , או “הוא לא מרגיש כלום”, או “כולם עוברים את זה”..

שאני אבין, זה שכולם עושים את זה בצורה ברוטלית וכואבת אומר שגם הבן שלי צריך לסבול?

נולדתי למשפחה יהודית, זו הדת שלי למרות שאני חילונית לגמרי בהשקפת עולמי, אפילו על גבול האתאיסטית..

ובכל זאת היום לראות את חברה שלי ככה, ולשמוע את הקטנציק צורח אחרי הברית (שמו לו תרסיס אלחוש, לדעתי לא ממש עושה את העבודה לפי הצרחות), עשה לי קווץ’ גדול מאוד בבטן.

קרע אותי מבפנים וקורע אותי כל פעם מחדש כשאני מוזמנת לברית ושומעת את הצרחות הללו.

ובכלל, לא מצליחה להבין את כל האנשים צמאי הדם שהולכים לראות מקרוב את הברית כאילו זו איזושהי הילולה שמחה, שמחים ועושים קולולולו ואח”כ הולכים לאכול את האוכל שלהם.

וכל הקטע הזה של רב שמבצע את הברית – רב הוא לא רופא , הוא לא כירורג. לפעולה כירורגית של חיתוך העור צריך רופא , עם הכשרה מקצועית כדי שאם חלילה תהיה איזושהי פאשלה שהוא ידע גם לתקן אותה.

לא מצליחה להבין איך אנשים מפקירים את חיי הבנים שלהם בידי אדם שהוא מוסמך ע”י הדת אבל לא על ידי הרפואה (ושוב, לא מכלילה כאן את כל הרופאים – מוהלים למיניהם).

עד היום אני קצת כועסת על עצמי שלא עשיתי לו את הברית בקליניקה, בצורה סטרילית יותר , בלי כל ההמון מסביב, למרות שעם הזריקה הוא לא הרגיש כלום והלך לישון אחרי כן למשך 3 שעות ועברנו סופשבוע רגיל לחלוטין והוא אפילו לא דימם.

כנראה שזה חלק מהמסורת, חלק מהדת, אבל הייתי חייבת להוציא את זה, ישב לי עמוק מדי בבטן.