 |
 |
|
|
|
 |
|
 |
 |
הבוקר הגיע כבכל יום, וכהרגלנו התכוננו לעוד יום רגיל, אישתי במחלקת טיפול נמרץ פגים, ואני בעבודה. למעט העובדה שעל שני הניידים שלנו היו שיחות שלא נענו ממספר חסוי, שום דבר לא העיד על שהתרחש כה קרוב אלינו במחלקה באותו הלילה.
מה גדול היה ההלם שחטפנו עת נכנסנו באותו בוקר למחלקה, עמדה מספר 3 נראתה מעט שונה, שבסמוך לה הוצב בלון אן.או. (סוג של גז חמצני) ומכונת ההנשמה היתה על 100 אחוז חמצן ועבדה בלחץ גבוה. ד״ר גלובוס תפס אותנו מיד והחל לספר את קורות אותו לילה ארור.
ימים קשים עוברים עלינו, קשים מאוד אפילו, לראות את עופרי במצב כה קשה, נלחמת על חייה שרק עתה החלו הוא ללא ספק אחד ממבחנים הקשים שהורה יכול לעבור בחייו. ימים של חרדה, ימים טראומטיים מאוד עבורנו.
לאט לאט המצב הרפואי מתייצב, האנטיביוטיקה החזקה עושה את עבודתה במלחמה בחיידקים המזהמים, הרופאים מצליחים להפחית את אחוז החמצן בהנשמה וזה דבר טוב שכן חשיפת הראות לחמצן באחוז גבוה אמנם עוזרת לנשימה אך יש לה השפעה מזיקה לריאות בטווח הארוך.
הכמיהה לחדשות טובות בהגיעי בבוקר למחלקת טיפול נמרץ היא אדירה, ובוקר אחד אכן דבר כזה קורה, ״התחלנו כלכלה לעופרי, מהיום נתחיל לתת לה מהחלב השאוב דרך הזונדה, נתחיל מ-5 מ״ל ולאט לאט נעלה״
לאט לאט מחלחלת ההבנה, מצבה הרפואי של עופרי הקטנטונת שלנו מוגדר דה פקטו כ״קריטי אך יציב״, וזה, קוראים יקרים, דבר שמאוד קשה להתמודד איתו נפשית. עולות וצפות שאלות כמו: האם להקשר אל הקטנטונת?, שכן המצב כל כך שביר ואי אפשר לדעת מה יקרה, מה אנחנו כהורים יכולים לעשות בכדי לסייע? איך מתמודדים עם סיטואציה מורכבת כל כך? ועוד שאלות רבות וכל כך מעט תשובות.
חלפה לה כחצי שעה מאז אישתי נכנסה דרך דלתות חדר הניתוח, אני ממתין בחוץ במתח נוראי, כל דקה שעוברת נראית כנצח. לפתע נפתחת הדלת, עגלה מוזרה למראה עליה מעין אינקובטור נדחפת על ידי אחות, לצידה רופא שידיו בתוך האינקובטור, אוחזות במנשם יד ( אמבו ), ואני חושב לעצמי: מה זה אומר? זה טוב? זה רע? , אין יותר מידי זמן למחשבות מכיוון שמיד אני שומע את האחות שואלת אותי: ״אתה האבא?״
״כן״ אני עונה, ״מזל טוב! נולדה לך בת, בוא איתנו".
אנו עומדים להיות הורים לפגית, ככל הנראה זעירה למדי, מה לכל הרוחות אני אמור לעשות עם האינפורמציה הזו!? הרי אין לי כל מושג מה זה פגית ( למעט המידע הבסיסי שזוהי תינוקת הנולדת טרם זמנה ) ואיך אני הולך להתמודד עם מקרה שכזו!?.
עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, על מה העניין כאן? סיפור רגיל לחלוטין, שום דבר מיוחד. אז זהו שלא כך הוא הדבר, הילדה החמודה שלי, בת שלוש וחצי כיום, ילדה המפותחת בהתאם לגילה למעט עיכוב בדיבור, הילדה הזאת נולדה פגית, ולא סתם פגית, אלא פגית זעירה: 670 גרם בשבוע 28 להריון. וזו בעצם הסיבה לכתיבת טור זה, לקדם את נושא הפגים כאן בארצנו, דרך סיפורי האישי וסיפוריהם של הורים לפגים ועוד אנשים הקרובים לנושא.
