 |
 |
|
|
|
 |
|
 |
 |
רק היום שמתי לב לתאריך, ובין היתר לאיזה יום היום. ככה זה כששוכבים חלק נכבד מהיום במיטה , מושבתים מכדורים וכואבים עם צירים , לפעמים מאבדים קצת את החיבור למציאות.
ואמנם לא היה שם הרבה, אבל היה שם משהו.
שלשום, לפני שנה, ב6.12.10, עברתי גרידה.
זה היה שבוע 11+3, ואני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול.
עדיין בבית..
אוטוטו אני מתחילה שבוע 30. מחר ליתר דיוק. ואם לדייק עוד יותר, אז זה אומר שאני מסיימת 30 שבועות מלאים ומתחילה את השבוע ה31.
הזוי שאני עדיין בהריון.
ומיום ליום זה נהיה יותר קשה.
שבוע לא קל עבר על כוחותינו. עם פטירתו של בן דודתי לפני שבוע. היה קשה. בין אם הלוויה שהיתה מאוד קשה ועצובה לכולנו, או ההתמודות אח"כ עם החלל הזה שנותר לכל המשפחה שלי בלב יחד עם החששות מלידה מוקדמת והמצב שלי שלא בדיוק השתפר במהלך השבוע עם הצוואר רחם המקוצר וצירים. המון צירים. כל הזמן.. [...]
לפני שבועיים בערך כתבתי על בן דודתי שמאושפז במצב לא טוב בבית חולים וכמה זה מוזר ולא נתפס. לפני שעתיים בערך קיבלתי טלפון מאמא שלי שהוא נפטר.
היא התקשרה בבכי ולא הצלחתי בהתחלה להבין מה היא אומרת ומה קרה שהיא בוכה ככה ואולי משהו בי לא רצה לשמוע אבל לצערי הבשורה היתה מרה.
הוא כבר לא איתנו.
לא להאמין אבל שחררו אותי הביתה. אחרי שבוע של אשפוז, ואחרי איומים שאני הולכת להיות שם עד ללידה, המצב השתפר מעט והצוואר התארך ל20 מ"מ ובעקבות עומס היסטרי במחלקת ההייריסק והפגיה, החליטו שכרגע אני לא באיום מיידי ללידה ושאת המנוחה אני יכולה להמשיך בבית בשכיבה במיטה. הגדירו את המצב שלי כ"יציב" למרות שצוואר מקוצר שנע [...]
לפני יומיים הלכתי לביקורת אולטראסאונד שמחה ומרוצה מזה שבמשך 5 ימים לא זזתי מהמיטה למעט שירותים ומילוי מים בבקבוק. הפעם באמת שמרתי כמו שצריך. עזרו לי עם יובל והבית והבנתי שאני צריכה לשחרר ולהתמקד בלשכב ולהחזיק את הקטנטנות כמה שיותר בפנים. אז הלכתי לאולטראסאונד, מצפה לאורך צוואר יפה וארוך של 2-3 סמ לפחות ואז הטכנאית [...]
עוד שבוע חלף. זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל למישהי שנמצאת בהריון תאומים, במצבי, עם צוואר רחם מקוצר , זה ממש לא מובן מאליו. מדי יום שישי אני מחליפה שבוע של ההריון. הגעתי לשבוע 27. מה שאומר שעברתי 27 שבועות מלאים ולמעשה אני מתחילה את שבוע 28. הפיצקיות ממשיכות לגדול. נכנסתי למשטר אשפוז, אני ממש [...]
בימים האחרונים לאור שמירת ההריון שלי, יוצא לי לשרוץ לא מעט עם הטלויזיה דלוקה ברקע, במיוחד בשעות הבוקר.
כאמור, בית המשפט הכריע שהנשיא קצב הוא אנס, מתברר מהתנהגותו שמדובר באדם שקרן שמשכנע את עצמו בשקרים שלו.
באחד הראיונות לעיתונות הוא אמר "ארור היום שבו נבחרתי לנשיא" ולא "ארור היום שבו עשיתי את הטעות הזו והזו". הוא עדיין ממשיך לטעון שהוא לא אנס למרות שצוות שלם של שופטים שבחן את העניין מכל הכיוונים טען ופסק שהוא כן אשם.
מסתבר מההתנהגות שלו שמדובר בעבריין מין סדרתי.
ביום ראשון האחרון שוחררתי מאשפוז בהייריסק של בית החולים מעייני הישועה.
צוואר הרחם התקצר בשחרור ל2.95 שזה מצוין בשבוע שלי ובמצבי. חזרתי הביתה עם אושר גדול להיות בפינה שלי ובמקום השקט שלי, עם יובלי שניכר שהייתי ממש חסרה לו.
ביום שלישי הייתי חייבת לקפוץ לרואה חשבון ולסידורים בבנק שנדחו בשבוע וחצי האחרונים, מה שהתברר בדיעבד כטעות.
אין מה לומר, עבר עלי אחד מסופי השבוע ההזויים יותר שעברו עלי בכלל..
אושפזתי ביום חמישי האחרון בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק. כפי שכתבתי ברשומה הקודמת הופתעתי מאוד לטובה מהיחס החם, האנושי והשירותי של הצוות.
אמנם כל בנות המחלקה היו בנות המגזר הדתי- חרדי אבל עדיין, היה שם משהו מוזר שככל שניסיתי לעכל את זה לא הצלחתי.
נורא חששתי מלהעביר סוף שבוע שם לבד, מאחר וזה בני ברק אז הכבישים היו חסומים ולא יכלתי לקבל מבקרים בשישי שבת.
