הנקה בלילה – שוב.

גב מפורק כמו פאזל 48 חלקים של אלזה ואנה.
דו קרב של “דה וויס” שהוקלט מתנגן לו ברקע ואני מקווה בליבי שהדו קרב הבא שלי יהיה רק בשעות הקטנות של הלילה.

הראש נוטה לאחור, נשען קלות על הכרית באופטימיות זהירה שלא תעיר בטעות את תת המודע של האוצר שנם לו בחדר השני.
הנסיך עוד שנייה נושק לשנה.

שנה שלמה מלאה באושר עילאי, התפתחות מוטרית/רגשית/חברתית.
בליל של צלילים חדשים ומרגשים הבוקעים מפיו הקטן והטהור, קקי בשלל צבעי הקשת והחשוב מכל… מלאה…בחוסר שינה.

חוסר שינה משווע שגדולי המומחים יגידו שנובע מגזים..אוזניים…עיניים, כל מה שנגמר ב “יים” ולקינוח שיניים.
נוסיף למתכון קומץ של חרדת נטישה וקיבלתם הצצה אינטימית לחדר השינה של בני.

את תמימותי איבדתי לפני שנים רבות.

אך עדיין אני נדהמת לגלות איך אחת לכמה לילות משתלטת עליי במעין דיבוק אישיות תמימה של נזירה בודהיסטית מכפר נידח בהימלאיה.

אחת כזו החולבת לבדה את פרתה, סורגת את בגדיה ומייבשת בעצמה את העגבניות האורגניות שלה.

תמימותה של הנזירה חודרת לנבכי נשמתי ומשרה עליי ביטחון על גבול ההזיה שהלילה תהיה לי הפתעה…הפתעה טובה. 

אני מבקשת לרגע מהנזירה לחלוב את פרתה ולתת לי לשוחח עם מוחי העייף ולבקשו שיעשה מצווה ויפעיל כמה תאים רדומים.
זאת כדי שיחד נזכר במנות הנבחרות מתפריט המוצקים שהוגשו לעולל לקראת השינה ותרמו לתחושת השובע שחלילה ותאריך את השינה… והתמונות רצות בראש…

תמונת קיבתו מוקרנת על קיר חדרי לצד מסך הטלוויזיה, ממש כמו בערוץ הקיבוץ.

והנה… דייסת סולת חמימה ומרפדת קיבה נחה לה על נגיעות בצק עלים של ג’חנון, מעשה ידי אבי, שהעולל נשנש מצלחת אביו.

יחד שרויים כולם אי שם בדופן קיבתו על מצע של חלב אם חמים ועשיר הנתרם מפטמת אימו אוהבת.

בינתיים הנזירה לוחשת באוזני ומספרת לי על החלב שחלבה מפרתה ואני מחייכת לי ועוטה חזרה את ארשת התמימות בעודי מדמיינת את הפרה שאנטי מניבה חלב לא מפוסטר בכמויות.
השיר “באת עם השקט” מתנגן בתוכנית ואני מתמסרת לצליליו הענוגים…

לפתע…

מתוך השקט, מגיחה היללה, “וואההההההה… וואהההה”

העולל שאינו בקטע של דודו טסה ושקט, עושה רעש בכל הבית, הנזירה שבאה עם השקט ארזה בחטף את נאד המים שלה ונסה על נפשה עם בוא הרעש, לא מעזה להישיר איתי אף לא מבט חטוף.

אני מביטה בשעון הקיר ומגלה שחלפו להן רק עשר דקות, עשר דקות טהורות של נחת בהפלגה מטלטלת בין מציאות לדמיון.

כשהתינוק מתעורר בלילה

אני מגייסת את גבי בצו 8 למילואי בזק.

פוקדת עליו לגייס את חוליותיו שמתחפשנות עם גימלים מרופא היחידה ודורשת תוך עשר שניות להגיע לחדר היילוד.

הגענו… פרי בטני עומד במיטתו זועף וכעוס כמו רס”ר בבדיקת פתע במגורי בנים.

גבי ואני זורקים מבט מתנצל על ההשתהות והוא מושיט ידיים בחצי פיוס המלווה בבכי.
אני מנסה לחבקו אך הוא מקמר את גבו כמו חתול על גג פח לוהט…

וממשיך בבכי בדציבלים לא אנושיים…

האירוע בשיאו וחוליות 6 ו 7 מתחננות לחזל”ש את המתרחש בטענה שהן שחוקות מאירועי ליל אמש.

כשהתינוק מעיר את כל הבית בלילה

אני מתיישבת בזהירות על מיטת המעבר של בתי הבכורה.

בכי צורם מלווה את הפעולה שקשה לכלל חוליות גבי, הבכורה מצידה ישנה לה שינה עמוקה ואינה חשה שמיטתה היא חלק משדה הקרב.

הנקה בלילה

אני שולפת את נשקי הסודי והעולל הזועק מסתער על המטרה כמו גולנצ’יק נחוש בקרב על הבית…

יניקות סוערות של הזהב הלבן מלוות בשליחת ידו אל עבר שרשרת הזהב הצהוב שלי.

מעין נעילה קבועה שהוא נועל אותי בעודו יונק, ואני בת ערובה של גור האהבה שלי, ילד הפלא שלי.

הוא יונק בהנאה, אוחז בשרשרת הזהב וזורק מבטים של מוכר פרסי בבורסה המעריך את הנכס.

סימנים לבקיעת שיניים אצל תינוקות

אני בינתיים אי שם במחשבות, משכנעת את עצמי שאלו אכן השיניים, כי את פיו הקטן מעטרות עד כה רק שתי שיניים חותכות עליונות…

החלפת צד… נעילה חוזרת של החוטף שלי…

ואני בשלי מחשבת כמה עוד שיניים עתידות לבקוע כדי להשלים את הקולקציה…

כמה לילות לבנים עוד לפנינו…

ובעיקר כמה הייתי משלמת עבור לסת שלמה שפשוט תנחת בפיו של בני בשעת לילה מסתורית כמו חללית של חוצנים אי שם באלבמה.

 

מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק. 

ליהי.

הניקה לאחרונה 5:55