אחת הדילמות עמה התמודדתי בתקופה האחרונה, היא האם כדאי להשאיר את התאומות שלי לשנה נוספת בגן?

מיה ונוגה, תאומות זהות, ילידות אמצע ינואר. 

לפי הגדרות משרד החינוך, השנתון מתחיל ב-1 לינואר כך שלמעשה הן “פספסו” שנה בגלל שנולדו שבועיים מאוחר יותר. 

יחד עם זאת, הן מאוד בוגרות לגילן, עם יכולות קוגנטיביות מאוד גבוהות, יודעות כבר לכתוב אותיות וכמה מילים.

בין היתר הן מנסות לקרוא ואחד הסימנים שאני רואה אצלן למוכנות לכיתה א’ בצורה די ברורה, 

הוא שהן לוקחות לבד חוברות עבודה ויושבות לעבוד. 

אני לא צריכה לבקש מהן או לרדוף אחריהן כמו שהיה עם האח הגדול שלהן ויש אצלהן רצון ותשוקה ללמוד דברים חדשים.

 

ועדיין,

היות ואנחנו כפופים למשרד החינוך, התייעצתי עם הגננת שלהן. 

למרות שההמלצה אומרת שכדאי להפריד תאומים כבר בגן חובה, אני העדפתי להשאיר אותן יחד עד כיתה א’ לפחות. 

הגננת שלהן אמרה שלמרות העובדה שהן בוגרות לגילן, היא ממליצה להשאיר עוד שנה. 

לתחושתה הן עדיין לא מספיק בוגרות ברמה הרגשית וכשמשהו לא מסתדר להן הן בוכות. 

מעבר לכך אמרה שהן יגיעו עם הרבה בטחון לכיתה א’ אחרי שנה נוספת בגן ויהיו בשלות מכל הבחינות בעוד שנה וחצי. 

השיחה התקיימה בחודש ינואר, לפני כחודשיים. 

 

עם הבן הגדול שלי – יובל, שהוא יליד סוף אוקטובר, זה היה קצת מאתגר. 

הגננת שהיתה לו באותה התקופה לא היתה מספיק דידקטית ולא הכינה את הילדים כמו שצריך למשימות לימודיות ואפילו לא עבדה איתם מספיק על הישיבה לאורך זמן כדי לפתח לילדים מיומנויות לריכוז. 

גם הוא היה מאוד פיקח יחסית לגילו אבל עבר משבר בתחילת כיתה א’. 

אחרי חודשיים פנינו לאבחון אצל נוירולוג פרטי אחרי שהמורה שלו התלוננה שהוא לא יושב בשקט ושאין לו סבלנות. 

קיבלנו אבחנה של ADHD – דבר שהורים רבים לא בודקים עד שלא נוצר מצב של תלונות מצד המורים ואז הילד כבר נכנס לפיגור מבחינת החומר ולתסכול ממערכת החינוך. 

ואז קצת קשה לו להדביק חזרה את הפער. 

כיום אחוז הילדים עם הפרעת קשב או ריכוז או היפראקטיביות די גבוה. 

לכן, אם הילד שלכם קצת נמרץ באופן כללי או שקשה לו לשבת לאורך זמן, מומלץ לקחת אותו לאבחון באופן פרטי. 

אם תלכו דרך קופת החולים, בדרך כלל יקח חצי שנה לתהליך, ועד שתתחילו טיפול, עוד חודשיים שלושה. 

 אז לעניינינו:

איך אפשר לדעת אם הילד שלכם בשל לכיתה א’ או אם עדיף להשאיר אותו לשנה נוספת? 

אני מודה שאותי זה תפס קצת לא מוכנה. 

היה לי ברור שאני הולכת להלחם במשרד החינוך ובמחלקה של חינוך לגיל הרך בעירייה כדי להקפיץ את הבנות שלי שנה. 

יחד עם זאת, עצם זה שהגננת שלהן אמרה לי שלדעתה הן לא מוכנות, גרם לי להקשיב. 

אני מאוד תחרותית והישגית באופי שלי וגם כילדה הייתי תמיד בוגרת ונכנסתי לכיתה א’ לפני גיל 6 (ילידת אוקטובר).

במקרה שלי זה עבד טוב. 

 

במקרה של הבן שלי? 

היום בדיעבד אולי שנה נוספת היתה מאפשרת לו להיות מוכן יותר. 

במיוחד לאור העובדה שהשנה הזו הגיעה בסמוך לגירושין ופרידה שאני ובן הזוג שלי עברנו. 

בדיעבד הייתי מחכה איתו עוד שנה. 

 

עם התאומות שלי אני אחכה לשנה נוספת. אתן להן להתבגר. 

 

כשהילד מוכן לכיתה א’ יש כמה סימנים:

  • בגרות אישית יחסית לגיל
  • יכולת ריכוז גבוהה למשימות מורכבות
  • הבנה של אותיות ברמה בסיסית
  • רצון ללמוד ולהתפתח
  • מבחינה חברתית – הילד מסוגל לשחק עם חברים ולהסתדר גם במצבים מתסכלים. 
  • יכולת קשב גבוהה ויצירת קישורים למידע שאליו הוא נחשף. 
  • תגובות בוגרות כשדברים לא מסתדרים 

 

במידה ואתם לא בטוחים, מומלץ להתייעץ עם הגננת של הילד או עם פסיכולוג לילדים. 

במידה ואתם מרגישים שאתם לא מספיק סומכים עליה או לפעמים יש חילוקי דיעות, אפשר לפנות לגורם חיצוני מוסמך. 

בדרך כלל בעיריה אפשר לבקש ביקורת של מפקחת או יועצת חינוכית ויוכלו להפנות אתכם לגורם המתאים. 

 

במידה והחלטתם להקפיץ את הילד שנה, יש להתחיל את התהליך כבר בחודש ינואר מול המועצה המקומית ולפנות לאבחון פסיכולוגי, 

על מנת לאשר שהילד שלכם מתאים לקבוצת גיל גדולה ממנו ומסוגל להסתדר. 

אם נאמר לכם שהילד לא מוכן, 

לא יקרה כלום אם הוא ישאר לשנה נוספת בגן. הוא רק יגיע לבית הספר בוגר יותר, בשל יותר ומוכן יותר.