This post is also available in: heעברית

50 גוונים של אופל – אחד משוברי הקופות החזקים של 2017.

לדעתי צוות השיווק של הסרט השני בסדרת 50 גוונים הוא גאוני.

50 גוונים של אפור שיצא לאקרנים בשנת 2015, הכיר לעולם הבורגני הסטנדרטי את עולם ה BDSM עם הצצה “רכה” לסקס קינקי בעטיפה של סרט רומנטי קיטשי, עם שחקנים פוטוגניים להפליא, פסקול סרט עם האמנים הכי נחשבים ואם זו היתה הצלחה כל כך גדולה, למה לא לשכפל אותה ולעשות עוד כמה מליארדים על חשבון הסקרנות המינית של קהל הצופים? 

בסרט הראשון – 50 גוונים של אפור, אנו פוגשים את אנסטסיה סטיל, בחורה נאה, סקסית וחנונית כבדה שאוהבת ספרות. במהלך הסרט היא נתקלת בכריסטיאן גריי, מיליארדר חתיך וצעיר שחוץ מלנהל מספר חברות ולעשות מליונים, יש לו כמה שריטות שגורמות לו לחבב קשרים אינטימיים המערבים בין היתר יחסי שליטה מהסוג האובססיבי שכולל גם הסכמים חתומים עם כל מיני סעיפים הזויים. 

בסרט הראשון אהבתה של אנסטסיה (דקוטה ג’ונסון) לכריסטיאן – גבר שרמנטי, סקסי וכובש (ג’יימי דורנן) מנצחת והיא נכנעת לתנאים הלא נורמלים שלו, העיקר להיות ביחד. 

כישורי המשחק של השניים לא חזקים במיוחד ומעבר לנוכחות שלהם לא תמצאו טקסטים עשירים או עלילה מיוחדת ואינטיליגנטית מדי. 

גם בסרט השני למרבה ההפתעה (או שלא), לא תמצאו משהו מיוחד. 

אני נגררתי עם כמה חברות שרצו לראות את הסרט וקפצתי על ההזדמנות לערב בנות אחרי שהרבה זמן לא התראינו. 

הסרט השני – 50 גוונים של אופל, נפתח בסצינה של פלאשבק מן העבר שאמור לתת לנו, הצופים, סוג של הבנה לגבי הילדות של כריסטיאן גריי, ילד שעבר התעללות וצפה באמא שלו מתה לו מול העיניים. 

לאחר מכן הוא עבר למשפחת אומנה שמאוד אוהבת אותו וגידלה אותו להיות הגבר שהוא הפך להיות כאשר בדרך, אישה בשם “גברת רובינסון”, שגילה די זהה לגילה של אמו, לקחה אותו תחת חסותה והכירה לו את עולם ה- BDSM. 

את גברת רובינסון משחקת קים בייסינג’ר בתפקיד אורח,  כאשר הפנים שלה מנותחים לחלוטין וההבעות שלה לא מצליחות לייצר שום תחושה אצל הצופה ולמרות הגוף השמור יחסית לגילה המתקדם, היא נראית הרבה דברים, אבל סקסית היא לא..

בכלל, כל העלילה הרגישה סתמית לחלוטין תוך זלזול רב באינטיליגנציה של הצופים. 

במהלך הסרט כריסטיאן פוגש את אנסטסיה ובאופן קיטשי לחלוטין הם לא שולטים בעצמם וחוזרים להיות יחד וכריסטיאן מוכן הפעם לכל התנאים של אנסטסיה שזה אומר בלי חוקים כולל לא לעשות סקס. 

ושוב, הוא הופך אותה לרכוש שלו ותופס עליה בעלות כולל למנוע ממנה נסיעה בענייני עבודה וכדי להראות לה שהוא כן שולט עליה, הוא רוכש את החברה בה היא עובדת , שולח לה לפטופ חדש ואייפון (מי אמר פרסומת לא סמויה לאפל?) וזה לפעמים מרגיש פאתטי האופן שבו הוא מבטל את הרצון החופשי שלה והיא נענית לו. 

במהלך הסרט אנו פוגשים את ליליה, אחת מהאקסיות הנשלטות של כריסטיאן בתפקיד שנראה פאתטי לחלוטין והיא כביכול אמורה לייצר סוג של דרמה כאשר היא מאיימת על אנסטסיה בגלל הקנאה שלה אליה. 

גם פה, הצופים לא מצליחים להתרגש במיוחד ואולי לקוות שמישהו יגאל אותנו מהיסורים של המשחק הגרוע של דקוטה ג’ונסון למרות שהיא יפהפיה אבל פה זה נגמר.. 

יש עוד כמה עלילות משנה קטנות שכשהן מתחילות, יש תקוה כלשהי אצל הצופים שהנה, אולי יתרחש פה משהו סוף סוף, אבל שוב, עוד נפילה ועוד נפילה. 

אמנם הסרט מושקע אבל השחקנים ממש מרגישים כמו שחקנים סוג ג’ עם הרבה קלוזאפים ב3-4 סצנות על הציצים שלה והישבן שלו ובשלב מסוים זה מתחיל לייגע ולגרום לאי נוחות כי זה יותר פורנו אירוטי משחקנים לא מקצועיים מאשר סרט עם עלילה בתכלס. 

בקיצור, הבנתם את העניין. 

אם יש לכם שעה וחצי פנויות לשרוף בקולנוע, לכו לסרט אחר. 

האמת שהסרט הראשון היה טיפה יותר מוצלח והצליח להחזיק יחסית את הצופים. בסרט השני, אני התאפקתי כמה פעמים שלא לצאת מהאולם ואלמלא הייתי עם חברות הייתי יוצאת. 

רחמיי יוצאים לגברים שהגיעו להקרנה עם בנות הזוג שלהם. 

אין פה סאדו מאזו, אין פה משחק טוב ואין פה עלילה. 

רק מערכת שיווק משומנת היטב, 

פסקול של מיטב האמנים שמפמפמים את YOUTUBE, ערוצי הרדיו וערוצי המוזיקה עם קליפים שמקדמים את הסרט כשבינינו, יכלו לתמצת אותו ל-4 דקות ולחסוך לצופים את עוגמת הנפש. 

לסיכום, 

הנה ה טריילר 50 גוונים של אופל

הסרט לא יחדש לכם הרבה מעבר.. 

בהצלחה!