הולדת ילד ראשון הינו מאורע משמח בחייו של כל זוג והמשפחה כולה ויכול לחזק ולהעמיק את הקשר בין בני הזוג מעצם היותם שותפים ליצירה משמעותית ביותר בחייהם ולחוויות המשותפות של גידול וחינוך ילד משלהם שהביא עולם תוכן ורגש חדשים ומשמעותיים לעולמם האישי והזוגי. יחד עם זאת, מאורע זה מציין גם שלב התפתחותי חדש בחיי הזוג והמשפחה, אשר מהווה משבר נורמטיבי במעגל החיים הטבעי, היות והוא מפר את האיזון ושיווי המשקל שהושג בשלב ההתפתחותי הקודם.

סוף סוף, במזל טוב, אחרי תשעה חודשים של התרגשות, הכנות וציפייה, מתגשם החלום ונולד בשעה טובה ומוצלחת הילד הראשון לבני הזוג וכל המשפחה מתרגשת ושמחה לבואו לעולם של התינוק החדש. זה אכן, מאורע משמח בחייו של הזוג  ויכול לחזק ולהעמיק את הקשר בין בני הזוג מעצם היותם שותפים ליצירה משמעותית ביותר חייהם ולחוויות המשותפות של גידול וחינוך ילד משלהם שהביא עולם תוכן ורגש חדשים ומשמעותיים לעולמם האישי והזוגי.

יחד עם זאת, מאורע זה מציין גם שלב התפתחותי חדש בחיי הזוג והמשפחה, אשר מהווה משבר נורמטיבי במעגל החיים הטבעי, היות והוא מפר את האיזון ושיווי המשקל שהושג בשלב ההתפתחותי הקודם. ככל שבני הזוג בעלי יכולת גמישות והסתגלות טובה לשינויים והתמודדו בהצלחה עם שלבי ההתפתחות הקודמים בחייהם, כך יש סיכוי גדול יותר שיתמודדו בהצלחה גם עם המשבר הנוכחי.

 אם לאחר הנישואין בני הזוג לא פיתחו אינטימיות וקירבה ביניהם, תקשורת יעילה, הבנה, הערכה וכבוד הדדיים ודרכים יעילות לפתרון קונפליקטים ביניהם, הרי שהולדת הילד, עם כל האושר והשמחה שהוא מביא להוריו, יכולה להחריף את הקונפליקטים הלא פתורים עד כדי סכסוכים ומריבות רבות, המעצימות את המשבר.

 “היה לי קשה למצוא את מקומי כאימא וכרעיה”, כך התבטאה יפעת (שם בדוי), נשואה 5 שנים ואם לילד כבן 3 כשהציגה את קשייה בבואה לטיפול. יפעת לקחה את כל עול הטיפול בילד על עצמה, לא סמכה על בעלה שיטפל בו כמוה ולא אפשרה לו להיות מעורב בחיי הילד בדרכו.

מובן, שהיא מצאה את עצמה מותשת ועייפה מכל המטלות כשכל האחריות מוטלת על כתפיה. דבר זה גרם לה כעס רב על בעלה שנשאר שעות ארוכות בעבודה, ש”לא אכפת לו מכלום, ולא עוזר לה”. במהלך הפגישות הסתבר כי יפעת נוהגת בכל תחומי חייה לקחת אחריות יתר, לבצע משימות רבות, להיות פרפקציוניסטית ורציונאלית  ולסמוך בעיקר על עצמה.

דפוס זה מקורו בילדותה, שם היה לה תפקיד של ילדה טובה וממושמעת שצריכה תמיד להיות בסדר, מוצלחת בלימודים, מרצה ומספקת תמיד את רצונם של הוריה, שצריכה להיות אחראית ולעזור להוריה בנשיאה בנטל ולמנוע מהם כל דאגה. בדרך זו זכתה להערכה, למשמעות, חשיבות ואהבה. תפקיד זה מנע ממנה את האפשרות לבטא קשיים, חולשה, עצב, כאב  וכד’. המשפחה נהגה להימנע מרגשות וביטויים, ומביטויי חיבה ואהבה, דבר שנחווה על ידם כחולשה וכפגיעות והקרבה ביניהם באה לידי ביטוי בעיקר, באופן מעשי, רציונאלי, הגיוני ודאגה פיזית.

דפוס זה הועבר ליחסים הזוגיים והקושי של יפעת להיות בקרבה רגשית ובמגע עם רגשותיה בא לידי ביטוי גם פה בעשיית יתר ובשאיפה למצוינות ולמושלמות. זו הייתה הציפייה שלה מבעלה והוא מצידו ציפה ממנה לחום, תשומת לב וביטוי רגשי של אהבה ושניהם לא יכלו לתת מענה לצרכים אחד של השני , מה שהותיר אותם מתוסכלים והוביל לסכסוכים ולמריבות רבות ביניהם.

הצורך בעשייה מוגברת של יפעת  בא, למעשה באופן לא מודע, למנוע ממנה מגע עם קשייה, רגשותיה הכואבים ומאינטימיות. כובד האחריות שלקחה על עצמה במשפחתה הגרעינית, העייפות והכעס על בעלה נתנו לה, למעשה, לגיטימציה להתרחק רגשית, הן ממנו והן מעצמה. יש להדגיש, כי זה לא באמת מנע ממנה את הכאב של הריחוק הרגשי, הבדידות הקשה, התסכול המתמיד וחוסר הסיפוק הרגשי. ככל שניסתה להתמודד עם קשייה בדפוס המוכר לה ועשתה עוד ועוד, כך הרגישה חסך רגשי יותר גדול ונכנסה יותר למעגל סגור ולמלכוד פנימי.

הגבול שנוצר סביב הזוג כדי ליצור את מרחב היחסים הזוגי צריך להיפתח כדי לתת מקום לחבר החדש במשפחה. כל שינוי בהרכב חברי המשפחה דורש גיוס משאבים פיזיים ונפשיים כדי להסתגל לשינוי ולמציאות החדשה של חייהם.

שיווי המשקל והאיזון שהושג בין בני הזוג לגבי דפוסי התקשורת, חלוקת התפקידים, קבלת החלטות, בילוי שעות פנאי ועוד, מופר עם בואו של הילד לחיי הזוג. מה שהיה קודם כבר לא יהיה. חלים שינויים משמעותיים בחייהם שיש להם השפעות והשלכות על חיי הזוגיות והמיניות של בני הזוג. לעיתים, דפוסי ההתמודדות הקודמים שסייעו להם לפתור את הקונפליקטים ביניהם בעבר כבר לא מספיק יעילים ועליהם למצוא דרכי התמודדות חדשות שיסייעו להם לפתור את הקשיים החדשים העומדים בפניהם.

בני הזוג שהתרכזו בהשקעת האנרגיה הפיזית והנפשית שלהם זה בזה וביחסים ביניהם צריכים עתה להתמקד בטיפול ברך הנולד. זה האחרון דורש מהם התייחסות ומענה לצרכיו סביב השעון, אשר עומדים עתה בעדיפות על פני צרכיהם האישיים והזוגיים. תחושת האחריות של ההורים החדשים חסרי הניסיון על התפתחותו התקינה של ילדם, התלוי בהם לחלוטין, לפעמים, מכבידה ומעיקה עליהם יתר על המידה.

האישה טרודה וממוקדת כולה בתינוק ומשקיעה את מרב זמנה בטיפול בו. היא מוצאת באימהות משמעות חדשה בחייה,  הנאה וסיפוק הממלאים, לעיתים, את כל עולמה. ההורות החדשה מעלה אצל בני הזוג, לפעמים, חוסר ביטחון, חרדה, מתח ולחץ מרובים עקב התנסות חדשה זו והדאגה לשלומו של התינוק המלווים בעייפות רבה כתוצאה מחוסר שינה.

בנוסף, השינויים הפיזיולוגיים והנפשיים המשמעותיים כתוצאה מההריון ומהלידה שעברו על האישה המצטרפים למתח, לעייפות ולדימוי הגוף שלה כלא מושכת וסקסית גורמים לירידה בחשק המיני ולתדירות נמוכה יותר של יחסי המין. האנרגיה ותשומת ליבה של האישה, לעיתים, מושקעת יותר בתינוק מאשר בבעלה, אשר היה מורגל להיות מרכז עולמה עד כה. כתוצאה מכך, הבעל יכול לחוש מוזנח, בודד וכועס.

 יתירה מזאת, האישה מצפה שעם חזרתו של בעלה מהעבודה יאפשר לה לנוח בכך שיסייע בידה לטפל בתינוק לאחר שהייתה עסוקה כל היום במתן מענה לצורכי התינוק. היא מצפה לתמיכה, לעידוד והבנה מבעלה שמצידו, מצפה להתייחסות ותשומת לב מאשתו, שלא תמיד פנויה עבורו. כל אחד מבני הזוג מצפה מהשני להתייחסות חמה ואוהבת. השינויים ההורמונליים שחלים על האישה והמעבר מעולם העבודה והקריירה לעולם ההורות, המצטמצם כולו אך ורק בתינוק עלולים ליצור תנודות במצב רוחה על כל הרצף החל משמחה, הנאה ואושר וכלה בעצבנות, אי שקט, רגישות יתר ואף, דיכאון.

 מצד אחד, בני הזוג טרם הסתגלו למצבם החדש ועוד לא הושג שיווי המשקל החדש כבני זוג וכהורים ומצד שני, כבר אין להם יכולת להמשיך את חייהם הקודמים כפי שהיו רגילים להם. הם עסוקים במטלות יומיומיות ובמשימות תפקודיות רבות הגוזלות מהם אנרגיה נפשית ופיזית רבה העלולה לבוא על חשבון השקעת אנרגיה ביחסים ביניהם. ישנם זוגות שמפאת סיבות שונות אינם מקדישים זמן ייחודי לעצמם כזוג, מפסיקים לבלות ביחד וכל זמנם מוקדש מעתה רק למשפחה ולילדים.

לא ייפלא שלאחר זמן הם מרגישים מרוחקים זה מזה, בודדים, נעזבים זה ע”י זה ומפתחים כעסים הדדים על נטישת בן הזוג. הם יכולים לחוש עתה רק בתפקיד הורים וכי הם איבדו את חייהם הקודמים, את עיסוקיהם האינדיבידואליים ואת חיי הזוגיות שלהם, דבר העלול לערער את תחושת הביטחון שלהם בקשר, את תחושת היציבות וליצור אצלם אי וודאות ובלבול.

בשלב זה של חיי בני הזוג ישנם גורמים נוספים העלולים להקשות עליהם את ההתמודדות בניסיון למצוא לעצמם את האיזון המתאים בין יחסי הזוגיות שלהם לבין תפקידם החדש כהורים ולהעצים את המשבר הנוכחי. כניסתו של הילד הראשון לחיי הזוג, המצריכה ממילא הסתגלות, גמישות והתארגנות מחדש, יכולה לפגוש את בני הזוג כשהם נמצאים בשלב מאבק הכוח שלהם, בו יש התפכחות מההתאהבות הרומנטית המביאה, לעיתים, להתנפצות הפנטזיה שבן הזוג יספק כל הזמן מענה לצרכים בדיוק כפי שהם זקוקים וצריכים.

כתוצאה מכך, עוד לפני שבני הזוג מצאו פתרונות מתאימים לקונפליקטים ביניהם כבני זוג, עליהם בו זמנית להסתגל גם למציאות החדשה של טיפול וגידול ילדם הראשון. טעות רווחת אצל רבים לחשוב שהולדת ילד תפתור את הבעיות ביחסיהם הזוגיים, נהפוך הוא. אם בני הזוג לא פיתחו דרכי תקשורת יעילות של פתיחות, ישירות, הבנה, כבוד והערכה, אם אין להם דרכים ומיומנויות משותפות בפתרון בעיות, קונפליקטים וחילוקי הדעות ביניהם והם מתקשים לתת לגיטימציה לשונות ביניהם להתקיים, הרי שהולדת ילדם הראשון תחריף את יחסיהם והם עלולים למצוא את עצמם במעגל סגור של מריבות וויכוחים בלתי פוסקים.

קושי נוסף העומד, לפעמים, בפני בני הזוג הוא שזוהי תקופה בה הם נמצאים בדרך כלל בשלבי ההתפתחות המקצועית ופיתוח הקריירה שלהם, קידום מעמדם ושאיפה להישגים כלכליים ולימודיים והטיפול בילדם, התובע מהם הקדשת זמן ואנרגיות, יכול להיתפס על ידם כחוסם את התפתחותם המקצועי ועלול ליצור תסכול אישי רב אשר יכול להיות מופנה כלפי בן הזוג.

 כמו כן, לכל אחד מבני הזוג יכולה להיות תפיסה שונה לגבי חינוך ילדם, לפיה כל אחד מביא איתו את מודל ההורות אותו הפנים במרוצת חייו, הן ממה שחווה בילדותו במשפחתו ומהוריו והן ממסרים חברתיים וחינוכיים שונים. יכולים להתפתח תחרות ומאבקים על תפקיד ההורה הטוב ומי יהיה הסמכות ההורית הקובעת.

לפיכך, ניתן להבין כי כל שלב התפתחותי במעגל החיים דורש את זמן ההסתגלות שלו עד למציאת האיזון החדש. לכן, כאשר יש צורך להתמודד עם כמה משברי התפתחות בו זמנית, באופן אינטנסיבי ובתקופה קצרה מידי או עם משברים נוספים כגון, נישואין, לידה, שינוי מקום מגורים או התחלת עבודה חדשה וכד’, השינויים הרבים הדורשים כוחות ומשאבי נפש רבים, מחויבות הדדית ותחושת שותפות גורמים לכך שעוצמת המשבר גוברת וקשה יותר להתמודד עמו.

זאת ועוד, בשלב זה כאשר הגבול סביב בני הזוג והזוגיות שלהם נפרץ, כדי לאפשר לילדם להיכנס כחבר חדש במשפחה, נכנסים גם בני המשפחה המורחבת מתוך רצון להעניק להורים החדשים תמיכה ועזרה בהתארגנות החדשה של חיי המשפחה. יש לפעמים, שבשלב ההתחלתי שלאחר הלידה מתארגנים בני המשפחה המורחבת למגורים משותפים עם המשפחה הצעירה על מנת לתמוך, ללוות ולסייע מקרוב להורים החדשים והדבר עלול לגרום לבני הזוג לאבד את פרטיותם כזוג.

נוכחות התינוק החדש וההתחשבות בצרכיו, נוכחות בני המשפחה בקרבת בני הזוג וחוסר זמן פרטי לזוג עלולים להקשות עליהם בביטוי תשוקתם המינית ויכולים להשפיע גם הם על ירידה בתדירות יחסי המין שלהם ואיכותם. ירידה בחשק המיני יכולה גם להיגרם עקב הצורך בתכנון מראש של יחסי המין היות והם אינם יכולים כבעבר לקיים יחסי מין בכל זמן או מצב שמתחשק להם. חוסר סיפוק מיני משפיע על תחושת הסיפוק ושביעות הרצון הכללית מהזוגיות ויוצר תחושות תסכול, אכזבה, דחייה, עלבון, פגיעה ועוד.

היות וכאמור, הולדת ילד ראשון הוא משבר נורמטיבי במעגל החיים הטבעי אין צורך להיבהל מהשינויים המתרחשים כתוצאה ממנו. בני האדם והקשרים ביניהם משתנים ומתפתחים כל הזמן ושום קשר אינו נשאר כשהיה.

זוג שהשכיל לפתור את המשברים הקודמים שלו באמצעות גמישות, תקשורת פתוחה וגלויה, מרחב בטוח, בו אפשר להעלות את כל הקשיים האישיים, המחשבות, הרגשות, הצרכים והציפיות ההדדיות ולראות אחד את השני תוך הבנה וקבלה, יצליח לעבור גם את המשבר הזה ושלב זה יצמיח אותם באופן אישי ויעמיק את הקשר בין בני הזוג.

כדי להתמודד בהצלחה עם הקשיים הכרוכים במעבר מזוגיות להורות ומציאת האיזון ביניהם, יש צורך לגלות גמישות, להתארגן מחדש ולהתאים את הזוגיות למציאות החדשה. מומלץ להיעזר במקורות התמיכה השונים כגון, משפחה, חברים וכל עזרה אחרת שתסייע בהתארגנות החדשה תוך כדי בנית גבול חדש סביב המשפחה החדשה וכן, סביב תת המערכת הזוגית כדי לאפשר מקום רק לבני הזוג כזוג ולא רק כהורים. יש למצוא דרכים חדשות לשמר את הזוגיות שיספקו לבני הזוג תחושת שותפות, הנאה, קרבה ואינטימיות, ביטחון ומענה הולם לצרכיהם בנפרד מצרכי המשפחה.

כמו כן, יש צורך בשינוי החשיבה ובהסתכלות מזווית ראיה שונה את המציאות החדשה. מומלץ לקבל את תפקיד ההורות החדש כמשהו שמצטרף לחיים אך באופן שונה ממה שהיה ולא כמשהו שמבטל את החיים הקודמים. לכן, רצוי לא רק למצוא זמן ייחודי ואיכותי ליחסים הזוגיים אלא גם למצוא את הדרך בה כל אחד מבני הזוג יוכל להמשיך בעיסוקיו ובפעילויותיו הקודמות, הגורמות לו הנאה, עניין וסיפוק. באופן זה יכול להיווצר בין בני הזוג נדבך נוסף של מעורבות הדדית משותפת ושיתוף פעולה שיגרמו להם נחת והנאה מהשותפות ההורית ומהחוויות החדשות של הטיפול והגידול של ילדם.

 

לקבלת סדרת הטיפים במתנה, הסודות לחידוש האהבה בזוגיות, לחצו על הקישור.

הכותבת הינה מנהלת מכון רעות ברחובות, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים.