שגיא אחרי הלידה

סיפור הלידה של שגיא בתאריך 4.1.11

הסיפור מתחיל שבוע לפני ביום שלישי ה-28.12.10 הבוס של אמא אהרון החליט שאמא צריכה לנהל איזה פרויקט בעבודה ולסיים אותו,  אמא עובדת בבנין שאין בו מעלית והמיקום שהיא יושבת נמצא בקומה שלישית כך שבאותו יום בגלל הפרויקט הזה היא עלתה וירידה איזה 4 פעמיים את כל ה3 קומות .

העלייה והירידה גרמו לאמא לצירים בצהריים, ברגע שהיא התחילה להרגיש ממש רע , היא החליטה שהיא לוקחת את הדברים שלה ועוזבת הביתה וכך בעצם התחילה את השלב של הקינון האחרון לפני הלידה.
בדיוק שבוע לפני שיצאתי לעולם.

אבא באותו שבוע היה בחופש כך שהם סיימו יחד לאט לאט את כל ההכנות לחדר שלי, אבא לא נתן לאמא לעשות יותר מידי דברים בבית, אבל למרות זאת היא עזרה בניקיון של הדברים האחרונים שיכלה לעשות.

יום רביעי ה29.12.10 הלכנו לבדיקה שגרתית אצל הרופאה של אמא והיא אמרה שיש פתיחה של 1 ואין התקדמות ללידה, כל החששות שאוולד ב31.12.10 נעלמו לנו והצלחנו להגיע לחגיגה שכל החברים ארגנו לכבוד תחילת השנה האזרחית החדשה.

ביום ראשון בבוקר, אמא קמה ממש מוקדם והיה לה הרגשה שהלידה קרבה, היא התחילה לתזמן צירים וראתה שהצירים מגיעים כל 10 דקות, לכן היא חיכתה שאבא יקום והודיע לאבא שנוסעים לירושלים לשערי צדק להיבדק, הם עשו מוניטור שראו בו צירים מאוד חלשים, אמרו לאמא שכל פעם שהיא מרגישה תזוזה שלי שתלחץ על לחצן, ובאותו זמן לא הפסקתי לזוז … אבא צחק ואמר כמה שהוא זז !!! ואמא אמרה לו מה לעשות, הרופאה פחדה שאני אצא מהר כמו הבני דודים שלי איתי וניצן ולכן החליטה שנשאר לבדיקה נוספת בשעה 15:00 אחרי הבדיקה לא ראינו שיש משהו שמתקדם ולכן חזרנו הביתה, כל המשפחה המורחבת חשבה שהלילה בין ה2.1 ל3.1 אני ייוולד אבל עבדתי עליהם בעיניים ונתתי לכולם לישון !!!

ביום שני בבוקר ב-3.1.2011, אחרי שאמא קמה בבוקר עם מצב רוח טוב והרגשה שהיום זה יהיה היום שבו היא תפגוש אותי, היא החליטה לשלוח את אבא לעבודה בטענה שהמחשב של אבא לא עובד כמו שצריך ושילך לתקן אותו בעבודה ומקסימום שאבא יגיע הביתה בצהריים כידי שלא יתקע בפקקים אם יתחילו לה צירים.

בינתיים סבתא רביבה באה לקחה את אמא אליה הביתה. כל הבוקר אמא שיחקה במשחק במחשב וכתבה בפורם של הריון ולידה בתפוז, ממש לפני שסבתא הכינה לאמא ארוחת צהריים, אמא התחילה להרגיש צירים חזקים יותר ממה שהיו לה עד עכשיו, שכל ציר הוא כואב !!!

באותו רגע אמא צלצלה לאבא וביקשה ממנו להגיע לסבתא שילכו להיבדק שוב בירושלים – במחלקה בשערי צדק שם אני צריך להיוולד.
אבא היה כל כך לחוץ שאת הנסיעה מנתניה לראשון לציון הוא עשה בתוך חצי שעה אולי קצת יותר, משם אמא ואבא נסענו יחד לירושלים והודעו לרופאה של אמא שאנחנו מגיעים. הרופאה ד”ר סורינה בדקה אותנו בשעה 15:00 בערך וראתה שיש לנו פתיחה של 2 ומחיקה של 80%, בגלל דודה ליאת – אחותה התאומה של אמא, שאצלה הלידות היו מאוד מהירות הרופאה החליטה שאנחנו צריכים להישאר בירושלים לבדיקה נוספת עוד 3 שעות, אז אמא ואבא החליטו שכידי לקדם את הלידה הם ילכו ברגל לסבתא וסבא רבא מוני ונעמי לכוס קפה ועוגה תפוחים ותוך כידי אמא תעשה סיבובי אגן .

בשעה 20:00 אחרי 3 וחצי שעות של טיולים רגליים ואחרי עוד שעה וחצי המתנה במיון בדקו את אמא שוב והמצב נשאר אותו דבר אז ד”ר סורינה החליטה לשלוח את אמא ואבא הביתה שמחים וקצת מבואסים שלא התקדם כלום אמא ואבא הגיעו הביתה ושניהם הרגישו שהמצב לימד אותם לפעם הבאה דברים :

1.צריך להכניס מטענים לפאלפונים לתיק לידה.

2.צריך לדאוג שיהיה לאבא חומר לעדשות – ולקחת לו משקפיים למקרה חירום.

3. צריך לדאוג לאבא שיהיו לו בגדים להחלפה

אחרי יום ארוך אמא ואבא ישר טענו את הפלאפונים שהבטרייה שלהם הייתה כבר על סף סיום, אמא הזמינה פיצה האט כמו שאמא ואבא אוהבים חצי עגבניה וחצי עם גבינה פטה ופלפל חריף. עד שהפיצה הגיע,  אבא ניקה את העדשות שלו.

אמא ואבא אחרי מקלחת טובה התיישבו ואכלו את הפיצה שהגיע וראו תוכנית בטלוויזיה “לעוף למיליון” במהלך התוכנית אמא סיימה לאכול את הפיצה ואז היא אמרה לאבא שממש כואב לה, ופתאום היא קמה ואמרה לאבא הוווווווויייייי ורצה למקלחת !!!

היא הורידה את התחתונים ואת המכנסיים וישר ירדו לה המים בכמויות גדולות, אבא ישר תפס את עצמו , הלך להחליף את החומר של העדשות כידי שיוכל לשים אותם, הכניס את הפיצה למקפיא, התלבש ולקח את כל הדברים למטה לאוטו , בינתיים אמא צלצלה לרופאה שלה שאמרה לה להגיע ישר לבית חולים, וכמובן שלאחר מכן אמא צלצלה לדודה ליאת (אחותה התאומה של אמא) שרק עזרה לה בדילמה מה ללבוש כידי שאמא תשרוד את כל הנסיעה לירושלים.

אז אמא לבשה מגבת שספגה את כל הנוזלים עד הבית חולים, מכנסיים קצרים ששימשו כתחתונים, ומכנס ג’נס של הריון מעל חולצה ארוכה דקה + סוודר כי היה כל כך קר בירושלים ואמא פחדה להרטיב גם את המעיל שלה.

ישר נכנסנו לאוטו הודענו לסבא וסבתא (רביבה ויוסי) שאנחנו בדרך לירושלים והם חיכו לדודה ליאת והצטרפו אלינו גם, וכמובן שבמהלך הנסיעה גם הודענו לסבא וסבתא (אלי ואתי) שאנחנו בדרך חזרה לירושלים, כמובן שהם חיכו שאנחנו נעדכן אותם מתי להגיע , במהלך הנסיעה התחילו להתחזק הצירים של אמא, כך שכל ציר כבר אמא לא יכלה לדבר כל כך .

הגענו למיון והיה עמוס שם ישר הכניסו את אמא לבדיקה ראו שהמצב הוא עדיין פתיחה 2 ומחיקה 80% אבל במוניטור ראו שהצירים הרבה יותר חזקים ממה שהיה מוקדם יותר, המיילדת שבדקה את אמא הביאה לה בגד של בית חולים ואמרה לה להתלבש בכותונת בית חולים, אז אמא נכנסה למקלחת ולרגע היא שכח שהיא צריכה את הכפכפים של הקרורס שלה, אבא רץ ישר לדודה ליאת ואמר לה להביא את הכפכפים והיא ישר התארגנה על התיק לידה של אמא והביא לה את הכפכפים, בינתיים במקלחת המים החמים עזרו בין כל ציר וציר אבל אמא לא יכלה להישאר במקלחת הרבה זמן כי רצו שהיא תמשיך את התהליך בחדר מיון.

לאחר מכן לא יכלו עדיין להכניס את אמא לחדר לידה הפתיחה הייתה קטנה מידי ולכן אמרו לה לחכות מחוץ למיון בחדר המתנה כ-20 דקות, במהלך ה-20 דקות האלו הצירים התחזקו, למרות שאמא היתה עסוקה בשיחה עם סבתא ועם דודה ליאת לא היה קל לשרוד את ה-20 דקות האלו.

איך שאמא נכנסה למיון שוב בדקו אותה וראו שיש לאמא פתיחה של 4 זאת אומרת אמא יכלה להיכנס לחדר לידה, לפני החדר לידה, היה צריך לפתוח תיק !!! המיילדת הושיבה את אמא ואבא על כיסא מולה והתחילה לשאול שאלות , בינתיים לאמא היו צירים ממש חזקים כך שלענות על השאלות היא לא הייתה מסוגלת, מזל שאבא ידע את התשובות כי כך הדברים הלכו מהר יותר.

שגיא בברית

לאחר פתיחת התיק בשעה 2:30 בלילה המיילדת אפרת לקחה את אמא לחדר 530 ואבא הלך מסביב. הצירים ממש התחזקו והתחילו לתת לאמא אינפוזיה כידי להביא לה אפידורל אך בינתיים אמא כבר סבלה ממש מכאבי הצירים, אז אפרת הציע להביא לאמא בינתיים גז צחוק, בהתחלה אמא לא הבינה איך להשתמש בגז צחוק, והיא הייתה נושמת את הגז לא בזמן הנכון , ואמא ממש נבהלה שהיא הולכת לעבד את ההכרה אבל לאט לאט אפרת הרגיע את אמא והיא הסבירה לאמא שהיא צריכה להירגע ולהיכנס לסוטול וזה יהיה בסדר.

ברגע שהיה מתחיל ציר, אמא הייתה מתחילה לנשום את הגז צחוק ואיך שהציר היה מתחיל להירגע אבל עדיין כואב אמא הייתה נכנסת לסוטול כאילו אמא הולכת להתעלף ואז אפרת או אבא היו מרגיעים את אמא ושנייה אחרי זה ההרגשה הייתה סוטול ושהעולם יפה J.

לאחר מכן הגיע המרדים והוא אמר לכולם לצאת מהחדר מלבד המיילדת (אפרת), הוא צעק על אמא לתפסיק מהר מהר את הגז צחוק !!! והוא כל הזמן טען שאמא יושבת עקום ושהחוליות עקומות, כמה שאמא השתדלה שיהיה לו קל להכניס את האפידורל זה לא היה קל עם כל ציר וציר, ואז ברגע שהוא הכניס את האפידורול אמא הרגישה טיפה הקלה שהיא לא נמשכה הרבה זמן !!!

דודה ליאת ואבא נכנסו לחדר לראות מה עם אמא והם ראו שאמא עדיין כואבת מאוד מכל ציר וציר, דודה ליאת הסבירה לאבא איך לקרוא את המוניטור במיוחד שדודה כבר עברה 2 לידות שעזרו לה להבין וכל פעם שהיה מגיע ציר כל אחד בתורו היה אומר לאמא מתי מתחיל לכאוב וכך אמא הייתה בשליטה טובה יותר.

דודה ליאת ואבא עשו תורנות בחדר לידה מידי פעם ליאת החליפה את אבא כידי שיצא להתאוורר בחוץ ולשתות קפה. ומידי פעם ליאת יצא להיות עם סבא וסבתא (יוסי ורביבה) סבתא כשהייתה נכנסת לראות מה עם אמא הייתה מלטפת אותה ואומרת לאמא שיהיה בסדר ושתירגע , אבל אמא הייתה צועקת על סבתא שתצא כי היא הייתה מתחילה לתת לאמא נשיקות וליטופים שרק הפריעו לאמא עם הצירים – (נודע לאמא אחרי הלידה שסבתא הייתה יוצאת החוצה ומתחילה לבכות לסבא אז יותר מאוחר באותו יום אמא גם ביקשה סליחה מסבתא רביבה)

בשעה 5:00 הגיעה הרופאה של אמא – סורינה – הרופאה בא לבדוק פתיחה וראתה שאמא בפתיחה של 9 וחצי ממש לפני פתיחה מלאה, היא גם קלטה שאתה תקוע באגן של אמא ואתה לא מצליח לעבור.  קצת זמן אחרי אמא הגיע לפתיחה של 10 ואז התחילו כבר צירי הלחץ שכמובן שבגלל שהאפידורל לא עבד על אמא אז אמא הרגישה את כל הכאבים והלחץ ואמא מאוד רצתה ללחוץ אבל סורינה לא הרשתה לאמא לעשות את זה, והדבר היחיד שסורינה הרשתה זה לעשות כאילו אמא “מחרבנת” .

בפתיחה 10 סורינה החליטה שהיא צריכה לעזור לך לצאת קצת, אז בזמן שדודה ליאת הייתה בצד ימין של אמא ואבא היה בצד שמאל קצת רחוק מאמא, סורינה הכניסה 2 אצבעות פנימה רק כידי לסובב את הראש שלי שאוכל לעבור באגן , לאמא זה מאוד כאב ואמא אפילו צרחה בחדר לידה !!! אחרי פעמיים כאלו וכאבים מטורפים סורינה ראתה שאני מתחיל לרדת באגן ולכן היא נתנה פקודה לאמא לנסות לנוח עכשיו בין ציר לציר עם גז הצחוק. סורינה החליטה קצת לעזור לאמא להתמודד עם הצירים בנוסף לגז צחוק והיא הזמינה את המרדים של הבוקר – כידי שיבדוק את האפידורל והוא סובב אותו קצת וזה הוריד את הכאבים בקצת והמרדים אמר שאם יצטרך הוא מקסימום יוציא את האפידורל וישים אחד אחר כידי שזה יעזור לאמא, אבל בינתיים אמא החליטה לוותר.

כך עם פתיחה של 10 וצירים כואבים המשיך להם איזה שעתיים וחצי כל חצי שעה סורינה הגיע לבדוק מה מצב אמא ואני נשארתי יחסית למעלה טיפה טיפה ירדתי, ואז היא באה ואמרה לאבא ולאמא וגם לדודה ליאת שאם המצב לא יתקדם עוד רבע שעה אז מתחילים לחשוב מחדש מה עושים …

לחשוב מחדש היה לעבור לניתוח קיסרי וזה בגלל שנתקעתי באזור האגן אז נוצר לך בצקת קטנה באזור הראש , לכן סורינה החליטה שעל ווקום היא בכלל לא חושבת !!!

ממש בציר שהגיע אחרי שסורינה אמרה את ה”לחשוב מחדש” אמא התחילה לעבוד, והיא דיברה אליי, היא אמרה לי “פיצי” השם שלי בבטן – עכשיו תתנהג יפה ותקשיב לאמא ואז תצא, וכמובן שבאותו רגע סורינה צעקה למיילדת איפה הבקבוק !!!  היא התכוונה על הבקבוק שמן והיא התחילה לעסות את אמא כידי שלא יהיה קרעים , כמובן שהייתה איתנו מיילדת של הבוקר ולא אפרת.

דודה ליאת עמדה ממש מצד ימין ועזרה לאמא גם בעידוד וגם בכל מה שקשור בהתמודדות עם הכאב ואבא עמד בצד שמאל והיה מבחינה פיזית והעריץ את אמא. דחיפה ראשונה ירדי לאזור שהיה אפשר לראות את הראש שלי ודודה ליאת הרגישה אותי ואפילו סורינה אמרה שאני יצא עם שער שחור, אבא חשש מלראות יותר מידי ולהתעלף לכן לא התקרב יותר מידי. בדחיפה השנייה והשלישית כבר הייתי חצי בחוץ, ואבא היה מוכן וישר צילם אותי !!!

יצאתי בצבע כחול עם בלוטה ממש גדולה בראש , כאילו עם 2 ראשים, כשאמא ראתה אותי בהתחלה ממש נבהלה !!!  אבל אחרי זה הבינה שזה בגלל שנתקעתי באגן בדרך החוצה, סורינה סיפרה לנו שהיה לי מסביב לצוור סיבוב אחד של חבל התבור שממש לא הפריע לי ליילל איך שיצאתי מהבטן … ומיד אחרי זה ששמו אותי עם הסדין אמא ואבא התאהבו בי ואפילו הרשו לסבים והסבתות שלי להיכנס לחדר הלידה.

לאחר מכן אמא ילדה את השלייה , והכל נמצא תקין ואפילו ד”ר סורינה שאלה את אמא ואבא אם היא רוצה אמא מאוד סקרנית אז היא הסתכלה והרשתה גם לדודה ליאת ואבא ממש לא הסתכל , סורינה בדקה וראתה שהשלייה שלמה, ואפילו ישנו עוד חלק שכנראה לא התפתח. אז מי יודע אולי היה אמור להיות לי אח/ות תאומ/ה.