דימומים במהלך השליש הראשון להריון הינם תופעה בעלת שכיחות די גבוהה. כ-30% מהנשים מדממות במהלך הריונן, רוב ההריונות ממשיכים למרות הדמם באופן תקין, אך כ-15% מההריונות נופלים במהלך השליש הראשון , לרוב עד השבוע ה12 (בשל כך ממליצים להמתין עם הודעה על ההריון למשפחה ולחברים).


דימום בהריון יכול להגרם בשל מספר סיבות:


  • השתרשות – ברוב ההריונות יש דמם שונה מהרגיל בתחילת ההריון, בין השבוע ה-4-6 , וזהו דמם של השתרשות של העובר ברחם. לרוב זה אינו דמם אלא יותר הפרשה חומה- ורדרדה , וזהו דבר תקין.


  • הפלה – כפי שצויין מעלה, רוב ההפלות מתרחשות במהלך השליש הראשון, עד השבוע ה12, כאשר ההריון לא מתפתח באופן תקין, או בשל סיבות נוספות:
    • גורמים כרומוזומליים גנטיים
    • בעיית קרישיות
    • גורמים אנטומיים
    • גורמים הורמונליים
    • גורמים זיהומיים
    • גורמים חיסוניים
    • גורמים סביבתיים

הסימנים להפלה הינם :


  • כאבי בטן חדים מאוד בבטן התחתונה (כואבים יותר מכאבי מחזור)
  • דימום וגינלי חזק
  • חתיכות רקמות שנפלטות מהנרתיק
  • תחושת סחרחורת וחולשה

הפלה (או אובדן היריון) יכולה להתבטא באופנים הבאים:

  • הריון כימי – הריון שנפל עוד לפני שניתן היה לאבחן שק הריון ברחם. במקרה זה מאובחן הריון בבדיקת הדם, אולם רמת הורמון ההיריון (HCG – בטא) אינה עולה באופן תקין אלא נמצאת בירידה. במקרה של חשד להיריון כימי יש להמשיך לעקוב אחרי רמות הבטא, ולוודא שהיא מתאפסת. הריונות כימיים רבים מתרחשים ונופלים עוד בטרם האישה מספיקה לגלות כי הינה בהריון.
  • ישנו שק היריון ריק בשלב בו כבר אמורים היו לראות עובר (בשלב מאוד מוקדם של ההיריון) .
  • בשק ההיריון נמצא עובר ללא דופק בזמן בו כבר אמורים היו לזהות דופק (החל מהשבוע ה-8).
  • הפלה נדחית – עובר שמת לאחר שכבר נצפה דופק עוברי.
  • מות העובר – בשליש השני או השלישי להיריון.

למאמר המלא בנושא הפלות לחץ כאן


  • הריון מחוץ לרחם –
    לעתים, לאחר שמתרחשת הפריה, הביצית המופרית לא מצליחה להשלים את דרכה מהחצוצרה אל הרחם, נשארת בחצוצרה או בשחלה ומתחילה להתחלק בתוכה ולהשתרש בה. בחלק מהמקרים משתרש ההריון בחלל הבטן או בצוואר הרחם, והריון כזה בד"כ לא יתפתח בצורה תקינה, לרוב יפול מעצמו, אך עלול גם לסכן את האישה.
    במקרה של הריון מחוץ לרחם יתקיימו תופעות הריון רגילות, ואף תיראה נוכחות של הורמון ההריון (בטא HCG) , אך העלייה שלו לא תהיה תקינה ותתרחש בקצב מהיר מדי או איטי מדי.
    לרוב הריון מחוץ לרחם מלווה בכאבי בטן  חזקים וחדים,התכווצויות  ובדימום וגינלי חזק. בכל מקרה של כאבי מחזור חזקים ביותר בתחילת ההריון יש לפנות לרופא כדי לבדוק. במידה ולא נצפה שק הריון באולטראסאונד מעל לרמת בטא של1000, יש לבצע אולטראסאונד על מנת לשלול הריון מחוץ לרחם. במקרה של הריון מחוץ לרחם יש צורך בהתערבות רפואית על מנת לוודא שלא נותרו שאריות מההריון בחצוצרה או בחלקים אחרים של חלל הבטן.


  • מאמץ יתר -יש נשים שלאחר ביצוע פעילות גופנית או מאמץ פיזי קשה, או הליכה מהירה ומרובה, ייתקלו בדימום קל. במקרים כאלו מומלץ לשכב ולנוח, להמעיט בפעילות, ולשתות הרבה.


  • קיום יחסי מין אינטנסיביים – במהלך ההריון כלי הדם בנרתיק ובאזור אבר המין מתרחבים ונהיים רגישים יותר, קיום יחסי מין אינטנסיביים מדי יכול לפגוע ברירית הנרתיק ולגרום לפציעה קלה. מומלץ להמנע מקיום יחסי מין "פרועים", ולזכור כי בכל זאת האזור רגיש.


  • שיליית פתח – כאשר שיליה משתרשת בחלק התחתון של הרחם, סמוך לפתח צוואר הרחם או ממש עליו, נוצר מצב שבו ההריון מאוד רגיש, ונמצא בסיכון. במקרים רבים שליה נמוכה עולה עד השבוע ה15, אך במקרים של שליית פתח יש להיות בשמירה ולהמנע מקיום יחסי מין. בשל רגישות המקום יכולים להיות דימומים רבים במקרה מסוג זה.


  • היפרדות שלייה- סיבוך עם שכיחות נמוכה, היפרדות שליה בדרך כלל מתרחשת בשבועות מתקדמים של ההריון, לרוב לקראת לידה, וזהו מצב אשר מהווה סיכון לחיי האם ולחיי העובר. השליה מתנתקת מהחלק הפנימי של הרחם באופן חלקי או מלא , מצב זה יכול להוביל לחוסר חמצן אצל העובר ולדימום מאסיבי אצל האישה. הסיבה להיפרדות שליה אינה ידועה, אך יש קשר בינה לבין בעיות של לחץ דם גבוה, קרישיות יתר, זיהום, חבלה בבטן, ואף רעלת הריון. הסימנים להפרדות שיליה הינם כאבי בטן חזקים מאוד ודימום מרובה.


  • לידה מוקדמת – לידות רבות מתחילות עם דימום, במיוחד בשלבי ההריון המתקדמים , במידה וישנו דימום מאסיבי יש לפנות מיידית לרופא על מנת להבדק.


  • מחסור בפרוגסטרון – ישנם מקרים שבהם בגוף יש חוסר איזון הורמונלי ומחסור בהורמון הפרוגסטרון החיוני להתפתחות ההריון. במידה וישנם דימומים חוזרים ונשנים מומלץ לעשות בדיקה של רמות פרוגסטרון ולוודא שאין חוסר. לעיתים מתן תמיכה של פרוגסטרון באמצעות זריקות או כדורים (הזריקות יותר יעילות) יכול למנוע הישנות של דימומים. (במקרה שלי היו דימומים עד שבוע 20, עם תחילת מתן זריקות פרוגסטרון אחת לשבוע הדימומים נפסקו לגמרי עד לסוף ההריון).


בכל מקרה של דימום בהריון יש לשים לב, במקרה של מספר טיפות דם בודדות אין טעם להכנס לפאניקה, ולרוב זה תקין ושכיח.
במקרה של דימום מאסיבי כמו מחזור חזק יש לפנות לרופא לבדיקה. ברוב המקרים תשמעו את המושג "הפלה מאיימת", תשתדלו לא להלחץ ולהשאר רגועות עד כמה שאפשר, לחץ ומתח לא בריאים עבור גופכן ועבור העובר שבבטן.
בכל מקרה שבו יש דימום יש לבדוק , חשוב להמנע מפעילות מאומצת, לנוח יומיים שלושה במיטה (בלי ניקיונות, בישולים וכו'), לא לעבוד יותר מדי שעות, שהעבודה וכל העולם יחכו, יש לכן תינוק בבטן והוא יותר חשוב מהכל.תפעילו את הסביבה הקרובה ותעזרו בה. לעיתים זו הדרך של הגוף לאותת לנו שהוא זקוק למנוחה כי גם ככה הוא עובד פי 2 יותר קשה בהריון על מנת לתחזק 2 מערכות חיים , וזו משימה לא פשוטה.


חשוב לזכור שישנם הריונות רבים אשר מלווים בדימומים ברמה כזו או אחרת, אני יודעת על מקרים של דימומים כמו מחזור מאסיבי שהסתיימו בלידות תקינות ותינוקות בריאים, אני בעצמי דיממתי אחת לשבועיים שלושה במהלך ההריון , עברתי מספר התקפי לחץ, אך היום אני אמא, ולמרות הכל ההריון הסתיים יחסית בשלום.