לילה ראשון בבית החדש

זהו, הגענו לרגע הזה. אחרי שנה ארוכה ומייגעת במיוחד אצל אמא שלי עברנו סוף סוף לבית שלנו. המעבר הלך קל יחסית, בשעה 10 בבוקר המובילים סיימו לפרוק הכל. מאותו הרגע אני נכנסתי למצב טורבו על ספידים עד 1 בלילה, סידרנו די מהר את החדר של יובלי כי אומרים שצריך קודם כל לסדר את החדר של [...]

זהו, הגענו לרגע הזה. אחרי שנה ארוכה ומייגעת במיוחד אצל אמא שלי עברנו סוף סוף לבית שלנו.

המעבר הלך קל יחסית, בשעה 10 בבוקר המובילים סיימו לפרוק הכל. מאותו הרגע אני נכנסתי למצב טורבו על ספידים עד 1 בלילה, סידרנו די מהר את החדר של יובלי כי אומרים שצריך קודם כל לסדר את החדר של הילדים. הרכבנו לו את המיטה החדשה שקנינו לו באיקאה , שיצאה ממש יפה יחד עם החדר שצבענו לו בתכלת. סידרנו לו את יתר הדברים ופרקנו כמעט הכל. נשאר רק לתלות לו מדפים בחדר.

חדר השינה החדש שלנו הגיע והשתלב ממש יפה עם החדר, למרות שהוא פיצי אבל הוא אינטימי וכיפי.

בכלל, מוזר לי לגמרי. אני מרגישה כאילו אני באיזושהי חופשה על זמן שאול שכל רגע עומדת להסתיים. אחרי כל כך הרבה זמן תחת חסותה של אמא שלי שמן הסתם גם מתערבת ומנהלת את העניינים, פתאום אין את הלחץ הזה של אם יש כלים בכיור או כביסה לקפל או בלגן של יובל לסדר כדי שהיא לא תתעצבן ואין את הכוננות לחץ הזו שליוותה אותי בחלק נכבד מהזמן ופתאום אני אדון לעצמי , לא צריכה לתת דין וחשבון, יכולה לשבת סתם ככה כשמסביב בלגן או לישון בלי שיפריעו או לבשל ולא לנקות ישר אחרי וזה כיף גדול.

שכחתי כמה זה כיף כשיש לך את השטח שלך , את הפרטיות שלך, אתמול פרקתי את רוב הארגזים. בעלי הביא ארגזים של כלי מטבח שאוחסנו אצל ההורים שלו. פרקתי אותם ופתאום נזכרתי בבית הקודם שהיה לי , בעצמאות שהיתה לי, קערות הפיירקס שלי הזכירו לי שפעם הייתי מבשלת כמעט כל יום ואופה כמעט כל סוף שבוע ובשנה האחרונה הייתי נכנסת למטבח אחת לשבועיים שלושה כי הרגשתי כאילו שזו הטריטוריה של אמא שלי.

אמנם היא אוהבת כשאני מבשלת אבל הסטרס שלה אחרי שאני מבשלת לנקות ולהבריק הכל מוציא את החשק לפעמים וזה לא כמו לבשל בבית שלי ובמטבח שלי וזה אחרת כי שם אף פעם לא הרגשתי שזה "שלי". לבית שהיא גרה בו היום היא עברה כמה שנים אחרי שאני יצאתי מהבית אז אף פעם זה לא היה "החדר שלי". נכנסתי לחדר של אחי שבדיוק יצא אז מהבית ועכשיו חוזר לגור איתה באותו החדר הישן שלו.

הזמנו את רוב הדברים חדשים, יש לא מעט הוצאות , מנסים לשמור על אופטימיות וברגע שאני אסיים את השבוע הזה אני אחזור לעבוד במלוא המרץ, כשיהיה לי את השקט שלי במהלך היום בלי אמא שלי על הראש, אני אארגן לי פינת עבודה מסודרת ויהיה לי קל יותר.

בכלל היה שבוע מתיש. בגלל שהזמנו הרבה דברים, אז יצא לי להתעסק עם מגוון ספקים ונותני שירותים והמסקנה שהגעתי אליה היא שלמובילים ונותני שירותים כגון חשמלאי, אינסטלטור, מתקינים למיניהם, יש לוח זמנים משלהם. כבר יצא לי לשמוע לא מעט פעמים ב9 בבוקר "אני בדרך אליך, מגיע עוד חצי שעה" ואז ב4 אחה"צ שוב טלפון "אני עוד שעה אצלך" ובמקרה הטוב הוא יגיע ב6 .במקרה הפחות טוב הוא יגיע ביום למחרת או שלא יגיע בכלל (כמו איש התריסים שהזמנתי שלשום והיום סינן אותי).

בקיצור, הרבה כאבי ראש אבל גם כיף גדול, סוף סוף הפינה הפרטית שלנו, מתחילים מהתחלה, צריך להתרגל לשקט הזה ואני מאמינה שזה יהיה ממש מהר.

השתדלנו לעשות את המעבר הדרגתי ליובל כדי שהוא יתרגל לבית לפני שנעבור, לקחנו אותו די הרבה פעמים לדירה במהלך השבווע וחצי שהכנו וסידרנו אותה, כל יום לעוד קצת וכל הזמן אמרנו לו הנה הבית החדש שלנו. הבאנו לו לפה צעצועים בימים האלה ונתנו לו להתרגל. אתמול כשהבאתי אותו מהגן לקחתי אותו לחדר, הוא הסתכל על החדר שלו בהתלהבות, זיהה צעצועים ואת השידה ודברים מהחדר הקודם והוא לא הבין מה קורה פה ודי התבלבל..

אבל לאט לאט הוא התחיל להנות מהמרחב בחדר, יש לו פי 2 מקום לשחק, פתאום כל הצעצועים שלו נגישים לו ולא נמצאים בערימה דחוסה ברחבי החדר, שמתי לו מצעים חדשים של LOONY TOONES שיש עליהם את טוויטי, הוא מאוד אוהב אותו וקורא לו "פוח" (אפרוח).

שיחקנו איתו , הוא התלהב, אח"כ הגיעה המיטה שלנו, אחרי שהרכיבו אותה הוא החליט שהוא קופץ עליה. כשבעלי בא אמרתי לו שישכב עם אמא ואבא ביחד במיטה והוא התחיל "אמא אני אוהב אותך!" ו"אבא אני אוהב אותך" תוך כדי שהוא מחבק ומנשק את שנינו. היה כל כך כיף, רק אנחנו בבית החדש שלנו. היינו זקוקים לשקט הזה.

הולכת לישון עכשיו, היום היה יום ארוך של ריצות וסידורים אבל יש לנו סלון בדיוק כמו שדמיינתי ופינטזתי, יצא אפילו יותר יפה, אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם..