גברים בלי כבוד / שרה מויאל

שמיים כחולים, שמש חמה, הים נעים ורעש גלים ברקע. ככה התחיל הבילוי שלנו בחוף הים בת"א היום. אך ככל שעבר הזמן, מרחש נעים של גלים השתלט יותר ויותר רעש מרגיז של: טאק! טאק! טאק! טאק! שככל שעברו הדקות זה הפך יותר ויותר ל: טאקאק! טאק! טאקטאקטאקק! טקטאק! טאקטאקק!  אוי לא ….מטקות. דבר ראשון אני רוצה [...]

שמיים כחולים, שמש חמה, הים נעים ורעש גלים ברקע. ככה התחיל הבילוי שלנו בחוף הים בת"א היום. אך ככל שעבר הזמן, מרחש נעים של גלים השתלט יותר ויותר רעש מרגיז של: טאק! טאק! טאק! טאק! שככל שעברו הדקות זה הפך יותר ויותר ל: טאקאק! טאק! טאקטאקטאקק! טקטאק! טאקטאקק!  אוי לא ….מטקות.

דבר ראשון אני רוצה לקלל את הבן אדם שהמציא את המשחק המעצבן הזה, ודבר שני אני רוצה להכניס לרשימת חיסול מידית את הבן אדם שחשב שזה יהיה נחמד לשחק את המשחק המרגיז בחוף הים ליד ילדים! זה לא רק הרעש הבלתי נסבל של הטאק פה והטאקטאק שם, זה גם ההשתוללות הבלתי מרוסנת של גברים שעירים ושמנים שרצים אחרי הכדור המטופש לכל עבר מבלי להתסכל איזה אנשים מסכנים וחזרי ישע הם דורסים בדרך!

המשחק הבלתי נחוץ הזה מקשה במיוחד על חיי ההורים עם תינוקות וילדים קטנים. המתטמטיקה פשוטה: ילד קטן ותמים שלא מסתכל לאיפה הוא רץ, פלוס גבר שמן ושעיר שלא מסתכל על מה הוא דורך, שווה – התנגשות עזה וקריסה של גוש שעיר ושמן בגודל יקום של על ילד קטן ותמים.
לפני שבועיים כשהייתי בים, הבן שלי היה מילימטרים מלחטוף מטקה לפרצוף, כאשר גבר בלהט של המשחק לא ראה שיש תינוק לידו וחבט בכדור בשיא העוצמה. ושבוע שעבר, גבר אחר התרסק על ילד בן 3  והשאיר את הילד בוכה בהיסטריה אולי עם צלע שבורה, תוך מילמול של "סליחה" וריצה חזרה למשחק המקולל.

אז לאור האירועים האלו אני נהיית "אימא לביאה, ציידת כדורי המטקות ומגנת העולל השביר שלידה". ולכן כאשר 2 גברים התחילו לשחק ממש לידנו על החול, ביקשתי בנימוס שיעברו לקו החוף הרחק מקבוצת הילדים (ביניהם הילד שלי) שיושבת כאן ומשחקת בחול. אתם חושבים שהתייחסו אלי? ממש לא. לאור חוסר היחס שהפגינו כלפיי, קמה אימא אחרת עצרה את המשחק וביקשה שוב את אותה בקשה המאוד לגיטימית לדעתי, "יש ילדים כאן, זה מסוכן, בבקשה תתקרבו לחוף, רק תזוזו שמאלה 3 מטר וכולנו נוכל לחיות בשלום". התשובה שהיא קיבלה מהגבר ללא כבוד היא: "אני לא רוצה להתצטנן במים" בליווי של גיחוך ומבט של קפצי לי.
לא עברו 3 דקות מאותה בקשה ואני חטפתי כדור מטקה לראש, ובמקום לשמוע התנצלות מגבר ניאנדרטאל שאמור להיות לו איזה שהוא שריד של יחס אנושי בסיסי, התגובה שקיבלתי ממנו לאחר שהפנתי אליו מבט שואל היתה "5 נקודות!!". ממתי הראש שלי נהיה ללוח קליעה עם ניקוד?! הגבתי לאותה ניאנדרטאל שאם הוא לא רוצה שאני אקלע לו 50 נקודות באזור מאוד רגיש בגוף שלו כדאי שיזהר!
עזר? לא.
אחרי שלוש פעמים שהוא כמעט דרס ילד, אחרי 10 פעמים שהם התבקשו יפה ובנימוס להתרחק, שוב הכדור נחבט לכיווננו וכמעט פגע בפנים של הילד שלי. עד כאן!! הגיעו מים עד נפש! ומי שלא רוצה להיפגע אנושות מאימא לביאה, ציידת כדורי המטקות ומגנת העולל השביר שלידה, שיתרחק 100 מטר מהאיזור ובריצה!
לקחתי את הכדור מהחול ועוד לפני שהספקתי לפצות את פי ולהגיד "שאם הם לא מתרחקים, ועכשיו, הכדור הזה לא יראה אור יום יותר, כי הוא יהיה קבור כל כך עמוק בחלק האנאלי של גופו שיתצטרכו לקרוא ליחידת "חילוץ והצלה" כדי למצוא אותו", מתקרב אליי בריצה בקושי, אותו גבר, כולו מנופח ואדום, דוחף את הפרצוף שלו במרחק של ס"מ מהפנים היפות שלי ובמבט רצחני פולט "תביאי את הכדור!!" באותו רגע הגן הדומננטי, האירופאי, הרגוע והשלו שלי זז הצידה ופינה את מקומו בשלווה לגן הישראלי העצבני שרכשתי עם השנים בארץ. אדים יצאו לי מהאוזניים, וברקים מהעיניים! מי אתה שאתה תתקרב אליי ככה?! ועוד בצורה כל כך מאיימת!!! מי האישה שגידלה אותך?! אין לך כבוד!!?? עליי אתה עושה כאלו פוזות??!! אני אישה!! אני אימא!!! אני בחורה צעירה שצריך לכבד אותה!!!
דחפתי אותו עם אצבע אחת, (בכל זאת הוא היה שעיר, מזיע ומגעיל, בדרך כלל אולי הייתי נוגעת בו עם מקל מטאטא אבל לצערי לא היה באיזור… ) ואמרתי בקול הכי שקט אך מאוד תוקפני שמצאתי: "קודם כל תתרחק ממני". "דבר שני, יש כאן ילדים ואתה עם כל ה-120 ק"ג שלך תמעך אותם למוות אם תיפול עליהם!!! אז או שאתה מתרחק, ועכשיו, לקו החוף או שאתה לא תקבל את הכדור הזה בחזרה!"
למזלו, בעלי הגיע אחרי שראה שתוקפים את אשתו העדינה והתערב. באמת מזלו כי ממש קיוויתי שהוא רק יגע בי טיפה והוא יחטוף כזו בעיטה לאיזור הרגיש בגופו שהזרעים הניאנדרטאליים שלו ישחו בשמיניות ותשיעיות למשך שארית חייו הבוגרים והאומללים!
אז הם זזו קצת שמאלה… ואחרי 30 שניות היו באותה מקום קרוב לילדים… אז קיפלנו את הבגדים והלכנו. כן כן, התקפלנו… כמה אפשר לבקש, להתחנן, להסביר, ולהראות שירטוטים ברורים של "כמה זה מסוכן וקרוב לילד"? כמה זמן אני יכולה להשים את הילד שלי בטווח סכנה…?

אני לא מבינה למה אין חוק שמותר לשחק רק 20 מטר מקו החוף? שמה מאחורה איפה שאף נפש אדם לא יושבת? למה אני צריכה לשבת בחוף אחר שבו אני צריכה לשלם על כיסאות ושמשיות עם 100 איש אחרים ולהרגיש כמו בקופסת סרדינים? אולי זה חוף שמותר לשחק בו מטקות אבל לפני כל זה, זה חוף ציבורי וחוף רחצה! ואני שואלת אותכם גברים ללא כבוד, למה היחס הזה? למה חוסר ההתחשבות הזו? איך גידלו אותכם בבית? אין לכם כבוד? ועוד לאישה שסה"כ מגנה על הילד שלה?!