מרד גיל שנתיים + פינוק יתר = אמא מותשת

רק עכשיו , שבוע אחרי שבעלי חזר מחו"ל, אני שמה לב כמה הקטנצ'יק שלי מניפולטיבי ואיך הוא מצליח לסובב אותי על האצבע הקטנה שלו.. היה לי לא קל. מבחינה פיזית הסתדרתי, אבל מבחינה נפשית, זה היה די קשה. באיזשהו מקום הרגשתי צורך לפצות את יובלי על זה שאבא שלו לא נמצא ולכרכר סביבו ולהענות לכל [...]

רק עכשיו , שבוע אחרי שבעלי חזר מחו"ל, אני שמה לב כמה הקטנצ'יק שלי מניפולטיבי ואיך הוא מצליח לסובב אותי על האצבע הקטנה שלו..

היה לי לא קל. מבחינה פיזית הסתדרתי, אבל מבחינה נפשית, זה היה די קשה.

באיזשהו מקום הרגשתי צורך לפצות את יובלי על זה שאבא שלו לא נמצא ולכרכר סביבו ולהענות לכל גחמה שלו כדי שלא יצעק / יתעצבן / יתבאס סתם בלי סיבה כי גם ככה קשה לו.

נהיה לי כתוצאה מכך ילד די מפונק שעושה מה שבא לו וגורם לכל הבית לפרפר סביבו.

פתאום עכשיו כשאני מסתכלת על בעלי ועל איך שהוא לא מתרגש מההתבכיינות שלו אני קולטת שאיתי הוא ממש משחק, עם בעלי הוא לא עושה קונצים. הוא ניסה ביומיים הראשונים כשהוא חזר אבל אחרי שהוא הבין שמאבא שלו לא תגיע הישועה הוא פשוט התחיל להתנהג איתו קצת יותר בבגרות בלי כל השטויות ובלי ההתמרדות. לפעמים קורה שהוא מתהפך עליו ומחליט שהוא עושה דווקא ומתנגד לכל דבר, אבל בשורה תחתונה כשהוא לידי הוא מתנהג אחרת לחלוטין.

הייתי איתו במשך 3 ימים בבית כי הוא היה עם דלקת עיניים והיה לא קל איתו מאחר ודלקת עיניים לא מונעת ממנו להמשיך ולרוץ ולפרוק המון מרץ.

היום לקחתי אותו לקניון יחד עם חברה עם הבת שלה כדי שישחקו קצת יחד והם מאוד נהנו. ישבנו איתם במקדונלדס. הבת שלה ישבה בשקט במשך 20 דקות ואכלה ויובל פשוט כירכר מסביב לשולחן, מסביב לכיסאות, עלה, ירד, קפץ, ישב, שר, רץ קצת ברחבי המסעדה, וכל זה תוך כדי האוכל כשהלב שלי עובר להילוך מהיר כל פעם כשאני רואה את התנועות שלו מתחילות להיות פזיזות יחד עם המבט הממזרי שלו שגורם לי לתהות מה הוא מתכנן עכשיו ולהיות בכוננות קפיצה / זינוק / ריצה כדי למנוע נזקים.

אח"כ הלכנו איתם קצת להסתובב, נתנו להם קצת להיות על המכוניות, קצת לרוץ, קצת הלכתי עם יובלי בעגלה כדי שלא להתחיל לרדוף אחריו ברחבי הקניון. הוא אפילו אמר לי פתאום "אמא אני רוצה לעשות קקי בשירותים". לקחתי אותו בהתלהבות, אבל עד שהגענו לשירותים כבר ברח לו קקי, אבל עדיין נורא שמחתי שהוא מתחיל לזהות. בסוף השבוע נתחיל איתו גמילה ברצינות שתמשך לתוך החג והחופש.

בתום הסיבוב החלטתי שאני נכנסת להציץ בפוקס. מסתבר שיש להם קולקציה שווה ביותר, שכוללת טוניקות וחולצות רחבות שמתאימות גם לנשים שהן לא בדיוק כוסיות במידה 36, ואפילו יש להם קולקציה חדשה לנשים בהריון שכוללת מבחר טוניקות וחולצות רחבות ואפילו שמלות מקסימות שמתאימות גם למי שהיא לא בדיוק בהריון (כמוני למשל).

הייתי ממש מרוצה מהקולקציה מאחר וב3 העונות הקודמות לא מצאתי כלום. הם התמקדו בקונספט של "שנות ה60" אבל הדגש בבגדים הוא על בדי טריקו נעימים ונוחים שהם מעולים לימי הקיץ החמים כי הבדים נושמים וקלילים, שמלות פשוטות אבל מעוצבות (למרות שאם את לא כוסית רוב הסיכויים שהן לא יחמיאו מי יודע מה..) והיו כמה דגמים בהחלט מתוקים.

איכשהו הצלחתי לגרום ליובל לשבת בעגלה במשך רבע שעה כשאני מעסיקה אותו תוך כדי שאני משחקת איתו "קוקו" עם הוילון של תא ההלבשה ומודדת בגדים במהירות הבזק..

מצאתי 3 חולצות מקסימות ועוד שמלה שעם הגובה שלי מתאימה יותר כטוניקה, ויצאתי בנזק של 350 ש"ח בערך כולל הנחה שקיבלתי בגלל צבירת נקודות במועדון לקוחות שלהם.

היה כיף לעשות קצת שופינג ולהתפרק קצת אחרי תקופה שדי הצטמצמתי בשביל לחסוך, אבל לכבוד החג מגיע לי לפרגן לעצמי..

חוץ מזה שכל הקניות שלי בתקופה האחרונה היו רק בשביל יובל ופתאום קלטתי ששכחתי מה זה לפנק את עצמי בבגדים חדשים, מה גם שהמחירים של פוקס סבירים ביותר. על הדרך קניתי גם תיק חדש ומשקפי שמש.

בקיצור,

צריך להתחיל לעשות ליובל סדנת חינוך, להפסיק לתת לו לטפס לי על המצפון ועל הרגשות כי זה סתם מעיק עלי אח"כ וגורם לו להיות יותר מפונק.

מחכה בקוצר רוח ליום חמישי, נוסעים לסוף שבוע, אוכל לנוח קצת מהאטרף של התקופה האחרונה רגע לפני כאב הראש של החגים.