ראשון בבוקר – יום יפה

כמו כל שאר העולם (חוץ מאצלנו ואצל המוסלמים), יום ראשון הוא היום החופשי, זה היום להסתובב עם המשפחה והחברים. בערב הקודם ישבנו יחד והחלטנו על מסלול טיול, היעדים העיקרים רובע אסקסה (Asakusa) ורובע אואנו (Ueno). נסיעה קצרה ברכבת והחלפה למטרו הביאו אותנו אל רובע אסקסה. שם פנינו לעבר רחוב נקאמיסה (Nakamise). זה רחוב שאורכו 250 [...]

כמו כל שאר העולם (חוץ מאצלנו ואצל המוסלמים), יום ראשון הוא היום החופשי, זה היום להסתובב עם המשפחה והחברים. בערב הקודם ישבנו יחד והחלטנו על מסלול טיול, היעדים העיקרים רובע אסקסה (Asakusa) ורובע אואנו (Ueno).

נסיעה קצרה ברכבת והחלפה למטרו הביאו אותנו אל רובע אסקסה. שם פנינו לעבר רחוב נקאמיסה (Nakamise). זה רחוב שאורכו 250 מטרים ומשני צידיו חנויות המוכרות בדגים, תיקים, מזון ובעיקר מזכרות. החלטנו שזה מקום טוב לחפש בו כמה מתנות לקרובים בארץ, ושוטטנו לנו בכיף בין החנויות, בודקים את הסחורה וזורקים "אריגטו גוזיימס" לכל עבר.

בסוף הרחוב חיכה לנו מקדש סנסוג'י (Sensoji Temple). אחד המקדשים הגדולים והמרהיבים, בצידו יש מגדל – 5 קומות של פגודות. המקדש הזה מפורסם בעיקר בשל המנורה האדומה הענקית שנמצאת בשער הכניסה. ליפנים כמה טקסים מעניינים בכניסה למקדש. ברחבה המובילה למקדש הייתה במה עגולה (נראית יותר כמו באר) שבה דלקה מדורה קטנה שפיזרה הרבה עשן. היפנים מתגודדים סביב למדורה ומפזרים את העשן על גופם, מתוך אמונה שהעשן ירפא את האיזור הכואב. טקס אחר שיש הוא מעין נטילת ידיים / טבילה, שמבצעים בעזרת כפות עץ גדולות ומתיזים מים מתוך בריכה על הידיים. ואחרון חביב – בכניסה למקדש מוצב ביתן עם מלא מגירות, ומיכלי מתכת עם מקלות עץ בתוכם. למיכל יש חור קטן בראשו משם יכול לצאת מקל אחד בלבד בכל פעם. כל מקל מסומן בספרות יפניות – ממש כמו שכל מגירה בביתן מסומנת בספרות. מנערים היטב ומוציאים מקל אחד, פותחים את המגירה עם הספרות התואמות, מוציאים דף מתוך המגירה שעליו רשום מה המזל שמצפה לך. אם יצא לך פתק עם מזל טוב, אשריך! שמור אותו קרוב אליך. לעומת זה, אם יצא לך פתק עם מזל רע, קושרים את הפתק אל מתקן המוצב ליד הביתן, ונושאים תפילה קטנה שהמזל הרע ילך.

החלטתי לבדוק מה מצב במזל שלי, שילשלתי 100 ין כתרומה, ניערתי ושיקשקתי, שלפתי מקל וגיליתי שיש לי מזל טוב (או שיבוא אלי מזל טוב). איתי שם אנשים שעמדו וניערו כמה וכמה פעמים, כאילו זה איזה משחק שמשלשלים מטבע ורואים מה יוצא. גם בתוך המקדש יש טקסים ואני לא מדבר על הקידות שקדים בכניסה וביציאה. לפני היכל התפילה יש שוקת גדולה אליה זורקים 5 ין (המטבע הזהוב עם החור במרכז) ומבקשים ברכה. זרקתי מעל כל האנשים מטבע, נכנס בול – וביקשתי שיהיה אחלה טיול.

חזרנו אל נקאמיסה, ופנינו לעבר אחד הבניינים הבולטים באזור, בניין המבשלת הבירה "אסאי" (Asahi). זו בירה יפנית, לא רעה. הבניין מעוצב כמו כוס בירה גדולה מאוד שבגג שלו יש פסל לא ברור בצבע זהב. החלטנו לוותר על סיור במבשלה (בעיקר כי הבטן התחילה להציק), והחלטנו לחפש מקום לאכול. בסיור קצר באזור גילינו מסעדות יקרות וריקות – אז גם עליהן ויתרנו. קדימה לאואנו!  (Ueno).

תחנת הרכבת באואנו ממש גדולה, והיא אחת מהתחנות המרכזיות בעיר. בסמוך אליה נמצא פארק גדול שבו שלושה מוזיאונים, שני מקדשים ואחד גן זואולוגי. לידיעת הקוראים – באף אחד מאלה לא ביקרנו, אנחנו לא ממש אנשים של מוזיאונים. במקום זה פנינו לעוד רחובות הומי אדם, משובצים בחנויות מסוגים שונים ותרנו אחרי מקום לאכול. מצאנו שם שווארמה, פרגיות ובשר (אפשר לערבב – same price). החלטנו ללכת על זה. כאן מקבלים חצי פיתה שמלאה בבשר, כרוב ושימו לב – מיונז ברמות חריפות שונות. היה טעים מאוד!

המשכנו לשוטט ברחובות שסמוכים לתחנת הרכבת שעה לפחות, עד שהרגשנו שמגיע לנו לנוח קצת. ואז פנינו לעבר הכניסה לפארק. גרם מדרגות גדול כמעט והכריע אותנו וחשבנו לחזור כבר לרכבת. אבל בסוף עלינו. טיילנו איזה עשר דקות בפארק ואז כבר הרגשנו את העייפות ברגלים. פה אחד החלטנו – למלון!

בערב נמשיך לטייל.