על בוקר הזוי ופלאפון אחד..

הבוקר שלי התחיל דווקא לא רע, התעוררתי בזמן, נבחתי על בעלי שיגרד את עצמו מהמיטה כי השעה כבר 7 , והסברתי לו שאם הוא ימשיך לישון בפנאן עד 8 כשהילד יקום, ויצא איתו רק ב8 וחצי – 9, הוא יחזור מאוחר הביתה, מה שאומר שאני אצטרך להתמודד לבד עם הילד יחד עם כל העייפות שלי [...]

הבוקר שלי התחיל דווקא לא רע, התעוררתי בזמן, נבחתי על בעלי שיגרד את עצמו מהמיטה כי השעה כבר 7 , והסברתי לו שאם הוא ימשיך לישון בפנאן עד 8 כשהילד יקום, ויצא איתו רק ב8 וחצי – 9, הוא יחזור מאוחר הביתה, מה שאומר שאני אצטרך להתמודד לבד עם הילד יחד עם כל העייפות שלי בערב, כי מחר יש יומולדת ליובל בגן וצריך להכין לו עוגה, ולארוז מתנות וכשהילד בסביבה אף אחד מאלה לא אפשרי.

התארגנתי די בזריזות, הסתכלתי על הפלאפון ובדקתי מה השעה, 7:32, יופי, אפשר לגנוב עוד 5 דקות של מזמוזים עם יובלי עם הבקבוק של הבוקר..

הנחתי את הפלאפון איפשהו, הוא היה על שקט מאתמול , וישבתי להאכיל את החמוד שלי שליטף אותי ונתן לי כמה רגעים של כיף לפתוח את היום.

סיימתי, התחלתי לחפש את הפלאפון שלי, ואין פלאפון .

נעלם.

גם בעלי הצטרף לחיפושים, הפכנו חצי בית במשך רבע שעה ואין פלאפון.

בדקנו בכלללללל המקומות האפשריים, אפילו הזזנו את המיטה של הילד ושלנו, והוא פשוט נעלם.

לא ברור לנו אם אולי יובל הגיע אליו והרים אותו לאנשהו (יש לו שיגעון חדש, לוקח דברים ושם אותם "במקום", כשהמקום יכול להיות בתוך קופסה בארון, או בתוך המגירות צעצועים שלו, או כל מקום אחר שהוא מחליט שזה המקום של הפריט (שלט, צעצוע, כדור, חוברת צביעה וכד'.. הבנתם את הפרינציפ..).

יצאתי מהבית אחרי רבע שעה, הפוכה ועצבנית כי היו לי כמה טלפונים שהייתי צריכה לעשות היום לאנשים , ואין לי את המספרים, וחוץ מזה אני מאלה שמחוברים למכשיר הזה 24 שעות ביממה. כחלק מהפריק קונטרול שבי אני חייבת להיות זמינה כל הזמן, אפילו כשאני ישנה צהריים אני לא משתיקה אותו בד"כ (רק לאחרונה למען האמת התחלתי לעשות את זה). יש לי מלא חברות, אוהבת להיות מעודכנת במייל ובפורומים כשיש לי זמן פנוי ולהסתמס עם חברות, ופתאום ליסוע באוטו לעבודה ובחזרה, שזה בערך הזמן היחיד שיש לי נטו עם עצמי במהלך היום ואפשר לדבר בכיף , בלי לרדוף אחרי יובל וכשאני עדיין יחסית רעננה, ואין לי את הפלאפון!

אני חייבת לציין שזה הכניס אותי לסוג של סטרס, רציתי לדבר עם חברה לגבי משהו , ולא היה לי את המספר שלה, אז שלחתי מייל והמתנתי לתגובה..

הגעתי הביתה בצהריים, הפכתי שוב את כל הבית ועברתי על כל המקומות והחדרים שהייתי בהם בבוקר, ואין פלאפון , בלעה אותו האדמה!!!

לקחתי את הילד, הלכנו לסלקום, הביאו לי את הסעיף עם ההמתנה שלהם, חצי שעה עד שנציג קיבל אותי.

למזלי נפלנו על נציגה נחמדה מאוד , שהבינה שמדובר באמא עם סף סבלנות שעומד לפקוע ובילד שישב קצת יותר מדי זמן בעגלה ועוד רגע מראה לכל מי שבמרכז כמה הוא לא אוהב את זה..

איכשהו הצלחנו להעסיק את יובל, והיא הציעה לי לשדרג את הפלאפון, ללא עלות.

אמרתי, יאללה , שיהיה , אם כבר אז כבר.

אז אני עכשיו הבעלים הגאים של נוקיה 6600  שהוא די סבבה. רק הבאסה היא שאין לי טלפונים של אף אחד כמעט, אז אני מתנצלת מראש בפני החברים שלי שאולי קוראים אותי עכשיו , תשלחו לי מייל או תתקשרו כי אין לי מספר של אף אחד. מאז ההריון הפכתי לסנילית וקיבולת הזיכרון שלי ירדה בצורה משמעותית. כנראה שנשרפו לי שם כמה תאים במוח..

זהו,

נגמר היום הזה, תיכף בפוסט הבא אספר על הריפוי בעיסוק שהרגיע אותי בשעתיים האחרונות והכניס אותי לפאזה אחרת..