אולי די עם הוירוסים???

אולי די? כי מתחיל להמאס לי. זה כבר הופך לרוטינה קבועה, שבועיים של שקט ואז שבוע של מחלה ולילות בלי שינה, ובעיה בתפקוד היומיומי כתוצאה ממחסור בשעות שינה. שבועיים היה לנו שקט, שבועיים הכל זרם , יובלי היה מותק, ופתאום, אחרי סוף שבוע עם נזלת, התחיל לו חום כשלקחנו אותו מהגן ביום שני. בלילה הוא [...]

אולי די? כי מתחיל להמאס לי.

זה כבר הופך לרוטינה קבועה, שבועיים של שקט ואז שבוע של מחלה ולילות בלי שינה, ובעיה בתפקוד היומיומי כתוצאה ממחסור בשעות שינה.

שבועיים היה לנו שקט, שבועיים הכל זרם , יובלי היה מותק, ופתאום, אחרי סוף שבוע עם נזלת, התחיל לו חום כשלקחנו אותו מהגן ביום שני.

בלילה הוא עשה תחרות עם המדחום עד כמה אפשר להגיע עם חום מכובד של 41 מעלות, המדחום עמד באתגר בגבורה, ואנחנו התחלנו לעשות לו קומפרסים של מגבת עם חומץ , תוך מתן נובימול (כל פעם עושים אן- דן דינו בין נורופן, אקמולי ונובימול בשביל לגוון ולעבוד על הוירוס, אחרת אחרי פעמיים זה כבר לא משפיע יותר מדי..). אחרי חצי שעה בערך הוא התחיל להוריד חום, העברתי אותו למיטה שלי גם אתמול וגם שלשום בלילה(אירוע נדיר ביותר!) כדי להשגיח עליו מקרוב במידה והחום יעלה לו למרות שכשיש לו חום הוא מתעורר וקורא לנו. מיותר לציין שלאור העובדה שהוא איתנו במיטה ולאור הרגישות שלי לכל פיפס שלו וכל תזוזה אני לא ממש ישנה כשהוא לידי , ועד שכן הצלחתי להרדם אז התעוררתי מרגל או יד שנתקעו לי בצלעות או ברגליים, או במקרים הקשים יותר שהוא דחף אותי ואמר לי "אמא זוזי" בעצבים..

מדהים איך בחורה כמוני נהיית מרגרינה למול הגוזל החמוד הזה, מוכנה לישון עקומה על הצד כל הלילה (מישהו אמר גב תפוס??) כשהוא השתלט לי על הכרית והצד שלי של המיטה ואני נדחסתי איפשהו בינו לבין בעלי שכמובן ישן שנת ישרים, למעט פעם אחת שבה התעורר, הוא הצליח לסנן את הרעשים של הילד וגם את הזמנים שהוא בכה ואפילו קשקש באמצע הלילה "מה קרה לו לא עובד יובל המבולבל זה" תוך כדי שהוא מתיישב ומסתכל על המחשב ב3 לפנות בוקר כשהוא בוער מחום.. אבל אני משוגעת עליו, אז שיהיה..

אתמול בבוקר הוא הצביע על הפה ואמר שיש לו פצע (או בשפתו "פצח"), איכשהו הצלחתי לראות את הלשון שלו שהיו עליה כמה אפטות לא סימפטיות במיוחד. קנינו לו חלב עזים של צוריאל ועם המזרק של האקמולי הזרקתי לו איזה 20 CC כל שעה בערך.

מסכן, נגעל מזה בשלב כלשהו (מבינה אותו, זה באמת טעם לא משהו) אבל עדיף שיסבול חלב לא טעים מאשר אפטות בפה. גם הכנתי לו את הדייסה יחד עם החלב עיזים והיום בבוקר כבר היה שיפור ניכר במצב האפטות בפה . יש לנו ניסיון עם חלב עיזים ממחלת הפה והטלפיים שהיתה לו לפני שנה בערך וזה עזר די מהר.

עדיין הוא מעלה חום לסירוגין כל 4-5 שעות , משתדלים לטפל בו ולמנוע והמסכנצ'יק די במצב קווצ'י ולא מוכן לאכול שום דבר חוץ מדייסה. לפחות את זה הוא אוכל.. מי אני שאתווכח.

היום לא היה לו חום מהצהריים ואני מקווה (טפו טפו חמסה שום בצל) שאולי הוירוס הזה מתחיל להרגע כי אני חייבת לחזור לשגרה ולשפיות..

הרופאה אמרה היום בבוקר שזה איזשהו וירוס ועשתה לו משטח גרון, אבל רק מחרתיים יהיו תשובות אז זה לא עוזר הרבה.

האמת שאני לא נלחצת , זה דבר שבשגרה שהוא חולה אחת לשבועיים שלושה, הילדים אוספים מחלות מהגן, ואני רק מקווה שהוירוס הזה לא יחליט לעשות סבב היכרות עם בני הבית.

עכשיו הולכת לישון , בתקווה שיהיה לילה שקט ורצוף עד 7 בבוקר ושיקום לי ילד בריא.